הרב עמאר - פרשת משפטים

וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: (כד, ה)

כתב רש"י ז"ל "את נערי", הבכורות. (במדבר ד', ח'). וכן הוא בתרגום יוב"ע, ושדר ית בוכרי בני ישראל, ארום עד ההיא שעתא הות פולחנא בבוכריא, דעד כדון לא אתעביד משכן זימנא, ועד כדון לא אתייהיבת כהונתא לאהרן, וכו'. וכן תירגם אונקלוס, ית בוכרי וכו'. והראב"ע ז"ל כתב שהם בני הזקנים הבחורים שעלו עם משה. ורשב"ם ז"ל כתב, בכורות. והוא כדברי רש"י בשם חז"ל.

וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה: (כד, ג)

ופירש רש"י ז"ל, "ויבא משה ויספר לעם", בו ביום. "את כל דברי ה' ", מצות פרישה והגבלה. "ואת כל המשפטים", שבע מצות שנצטוו בני נח, ושבת, וכבוד אב ואם, ופרה אדומה, ודינים שנתנו להם במרה (סנהדרין נ"ו ע"ב). עכ"ל.

וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: (כד, ב)

לפי מה שכתבתי בסוף המאמר הקודם, שאעפ"י שהשם אמר למשה שיעלה עם אהרן וכו', מ"מ לא דומה עלייתו של משה לעלייתו של אהרן, ולא עליית אהרן כעליית נדב ואביהוא, ולא זה וזה כעליית שבעים זקני ישראל, אלא איש על דגלו ואיש כמעלתו ועלייתו, מעתה יובן היטב פסוק זה, וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו, כלומר למדרגה שמשה ניגש לקרבה אל ה', לשם לא יגשו הם ואפילו אהרן, כי זו מחיצתו שלו בלבד. ומינה תלמד שיש גם דרגה ומחיצה לאהרן לבדו, ולנדב ואביהוא לבדם וכו'. וגם לשבעים הזקנים יש מחיצות של הגדולים והבינוניים והקטנים. והעם לא יעלו עמו, כלומר אפילו תחילת העלייה בהר, רק יעמדו על עומדם ומשם יכינו לבם ויתקרבו אל ה' כפי כוחם וכפי הכנתם.

וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: (כד, א)

כתב רש"י ז"ל, פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמר לו עלה. ואולם הראב"ע והרשב"ם ז"ל פי' דאחר מתן תורה נאמרה, וכן הסכים הרמב"ן ז"ל, וכן באור החיים הק'. וע"ש עוד מזה.

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ: (כג, לג)

פירש רבינו עובדיה ספורנו ז"ל "לא ישבו בארצך", באותו החלק מהארץ שתכבוש ותשב בו אתה לא ישבו הם, היפך מה שעשו כמו שהעיד באמרו, וישב הכנעני בקרבו בגזר (שופטים א, כט) וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ (שם שם, לג). "כי יהיה לך למוקש", שבתם בארצך (יהיה לך למוקש) שיגרום שתעבוד את אלהיהם. עכ"ל.

לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית, לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ: (כג, לב-לג)

הרמב"ן ז"ל פירש, "לא תכרות להם ברית", להחיות מהם כל נשמה. "ולאלהיהם", יזהיר שלא יכרות להם ברית להניח ע"ז שלהם, אלא שיהרסם וישבר מצבותם, וע"ש עוד שפירש דהכונה להם ולאלהיהם, שבעודם עובדים ע"ז לא תכרות להם ברית, אבל אם קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי הוא לקיימם. והטעם לכל זה מבואר בפסוק הבא (לג) שנא', לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, כי תעבוד את אלהיהם וגו'. ופירש"י ז"ל שתיבת "כי" פירושה אשר, שהוא אחד מארבע לשונות שתיבת "כי" משמשת, ע"ש. והרמב"ן ז"ל דחה פירושו של רש"י ז"ל, ופירש "כי" מלשון "פן", כלומר, פן תעבוד את אלהיהם. ע"ש.

אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף, וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ, לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ, וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ: (כג, כז-לא)

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: (כג, כו)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ית מנין יומי חייך אשלם מיומא ליומא. עכ"ל. ובפירוש יונתן כתב דהכי איתא בסוטה (יג, ב), היום מלאו ימי ושנותי, למדך שהקב"ה משלים שנות הצדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר את מספר ימיך אמלא.

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: (כג, כה)

הרב בעל הטורים כתב "ועבדתם", הוא לשון רבים, שזו תפלת רבים שאינה נמאסת (ברכות ח, א). "וברך את לחמך", לשון יחיד, דלכל אחד ואחד מברך לפי ענינו (כתובות ס"ז ע"ב).

והרב כלי יקר כתב, ויש אומרים שעבודת ה' טוב יותר כשרבים מתקבצים להתפלל, כי הן אל כביר לא ימאס. אבל בעניני אכילה טוב יותר כשכל אחד אוכל פתו לבדו, ולפי שרוב החולאים באים ע"י המאכלים שמבחוץ. וכו', ע"כ אמר וברך את לחמך ואת מימיך (ביחיד) והסירותי מחלה מקרבך. עכ"ל. והוא מוסר גדול שימנע אדם עצמו מאכילות בקיבוצים רבים שעל פי רוב יש בהם סכנות של בריאות, ויותר מהם תקלות של כשרות, וקשה מכולם היא אכילה במסעדות שמכשולות רבים ומגוונים תלויים בהם. ועפי"ר יש בקיבוץ רב גם מושב לצים רח"ל. ושו"ר בפירוש יונתן על התרגום שכתב פירוש זה שכתב הכלי יקר, בשם רבי שמואל די אוזידא ישמרהו צורו. ואולי גם הכלי יקר כיוון לזה, ועל כן כתבו בשם וי"א.

כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרֲרֶיךָ, כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו, לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: (כג, כב-כד)