הרב עמאר - ימי שנותינו "בהם" שבעים שנה

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: (כג, כו)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ית מנין יומי חייך אשלם מיומא ליומא. עכ"ל. ובפירוש יונתן כתב דהכי איתא בסוטה (יג, ב), היום מלאו ימי ושנותי, למדך שהקב"ה משלים שנות הצדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר את מספר ימיך אמלא.

ובעל הטורים כתב, "אמלא", מ'ם ולמ'ד עולה שבעים, ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ, י), ויש אל"ף מכאן ואל"ף מכאן, דהיינו שבעים חוץ משנה שנולד בה, וחוץ משנה שמת בה. ע"ש.

וראיתי לכתוב כאן פירוש נפלא בענין זה של שבעים שנה. דידוע שאומרים בתפלות שבשעת הוצאת ספרי התורה שתקנו קדמונינו נוחי נפש, ביום הכיפורים ובראש השנה וביה"ר שאומרים קודם קריאת ספר תהלים ועוד, ונאמר בהם, ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמנינו, עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ויש נוסחאות שמוסיפים ואם בגבורות שמנים שנה. והקשו למה נתנו קצבה, ועוד איך יתפלל זקן שעבר שבעים ושמנים, ויתחנן לפני בוראו ויאמר עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה, ואם הוא בן ס"ט שנים, וכי יעמוד ויקצוב לעצמו שנה אחת של חיים, וגם יתפלל על זה, ואם בן שבעים שנה הוא המתפלל מה יענה ומה יאמר. ובאמת מכוח קושיות אלו ודומיהם, עמד רבינו הגדול בעל הבן איש חי ע"ה וזיע"א, ושינה לזה הנוסח, וכתב לומר, עד מלאת ימי שנותינו ברוב השנים, שלא יתן קצבה לשנותיו. אלא שהיה קשה לי בדבריו ז"ל, אטו קדמונינו לא ידעו דבר זה, ולמה תיקנו התפלה בנוסח זה. ועוד שכמה וכמה דורות התפללו כך בכל אתר ואתר ואין פוצה פה ומצפצף. ואין זו קושיא נעלמת או דאתי עלה מרחיק, אלא עולה מאליה ובולטת לעין. ועוד קשה דמקרא מלא דיבר הכתוב בתהלים (צ, י) בתפילתו של משה רבינו ע"ה, ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמנים שנה וגו'. ואין ספק שעל פי הפסוק הזה תיקנו אותה תפלה, והדברים ידועים. ואיך נוכל לשנות. ואעפ"י שיש מקום בראש לחלק בין הפסוק שמדבר על המצב המציאותי, ובין הבא להתפלל בעדו ובעד ביתו בעתרת החיים והשלום, על כל פנים קשה לשנות מה שחקקו קדמונינו, וצריכים להבין שיח סוד שרפי קדש דברי חכמים וחידותם, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.

עד שמצאתי בספר אחד שאינני זוכר את שמו, והוא דיבר על ענין הפסוק ימי שנותינו וגו' ועפ"י דבריו ז"ל יתפרש ענין זה בטוב טעם ודעת, דבאמת התפלה היא על אריכות ימים ושנים כמאמר הכתוב (משלי ג, ב), כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, ועוד נאמר (שם ט, יא), כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. אלא שלא לפי רוב השנים נמדדת מעלת האדם, ולא לפי מיעוט השנים. שיש שחי רבות בשנים, ואפילו מעט אין לו בידו, כי כילה ימיו בריק ושנותיו בבהלה, ואין בידו מאומה, עני וחסר כל, לא תורה ולא דעת ה' ולא מצות, ויש אשר חי מעט בשנים, ויצא מהעולם הזה ברכוש גדול רב ועצום, כי השכיל לנצל כל ימיו ושעותיו לעבודת ה' ותורתו, ויש צורך שכל אדם ישלים שבעים שנות תורה ועבודת ה', ואם יחסר מהם עדיין לא הושלמה מלאכתו מלאכת הקדש המוטלת עליו לחלקו, לזה אמר הכתוב, ימי שנותינו "בהם" שבעים שנה. וצריך להבין תיבת "בהם" מה בא לומר, ודי שיאמר "ימי שנותינו שבעים שנה", ותו לא מידי. אלא בא לומר, שיהיו ארוכים הרבה, אבל שיהיה "בהם" לפחות שבעים שנה שהם תמימים בתורה וביראת ה' כראוי, ועל זה מתפלל עד "מלאת" ימי שנותינו "בהם" שבעים שנה, שעל כל פנים יהיה לנו בהם שבעים שנות תורה ועבודת ה' ואם יוסיף האדם עוד יזכה לגבורות שמונים של שנה של עבודת הי"ת. וצ"ל ששבעים שנה של תורה ועבודת ה' הם שיעור קומה מלא, שיש בו די לתקן תיקון שלם של אדם. ובהגיענו למדה זו, אז מילאנו ימי שנותינו. ומעתה תתפרש התפלה יפה יפה בס"ד, ואל תקחנו מהעולם הזה, עד מלאת ימי שנותינו וכו'. כלומר גם אם נשלמה הקצבה אשר קצב ה' שהוא חותך חיים לכל חי, אל תקחנו מהעוה"ז, אלא הוסיף לנו חיים עוד, עד מלאת וגו', בהם שבעים שנה, שעל כל פנים יושלמו שבעים שנות עבודת ה' כראוי כדי להשלים את חובתנו בעולם. ובזה התפלה שתיקנו הקדמונים שיסודה בתפלתו של משה רבינו ע"ה, ישרה ונכוחה היא, ואינה צריכה תיקון. ואולי בזה תתפרש תיבת "אמלא", שבפסוק הזה שעל זה כתב הרב בעל הטורים ז"ל מ"ל הם שבעים, ויש א' מכאן וא' מכאן, כלומר יהיו עוד שנות חיים מכאן ומכאן ללא קצבה, ואולם יהיו בתוכם שבעים שנות אורה, זו תורה ועבודת ה' אמן.