הרב עמאר - ביוגרפיה

הרב עמאר

הרב שלמה משה עמאר נולד בשנת התש"ח (1948) בעיר קזבלנקה - המטרופולין התרבותי, העסקי והקוסמופוליטי של מרוקו. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי היהודי שבעיר, "אוצר התורה" ונווה שלום, ובשנת התשכ"ב (1962) עלה ארצה עם הוריו, והשתקע עם משפחתו בפרדס חנה.

הסמכה וצעדים ראשונים

את ראשית דרכו הלימודית עשה הרב עמאר במוסדות "תפארת ציון" בבני-ברק, ובישיבת שלומי.

מסירותו לעולם התורה ותחושת השליחות שליוותה אותו מילדות הביאו לכך שכבר בהיותו בן 21 הוטל עליו לנהל את ענייני הרבנות בשלומי. היה זה בשנת התשכ"ט (1969), לאחר שהרב המקומי, הרב מסעוד ריוח זצ"ל, נאלץ להעדר מהעיירה לתקופה ממושכת. פרנסי המקום חיפשו מחליף לרב, ועינם צדה את הצעיר השקדן השקוע בספר הגמרא. כך, בגיל 21, מבלי שנשא בכל תואר רשמי, הופקד הרב עמאר על ענייני הרבנות של העיירה הצפונית.

באותה תקופה החל בלימודי דיינות אצל מורו ורבו הגאון המפורסם רבי יעקב רוזנטל שליט"א, ראש ישיבת הגר"א ואב בית הדין הרבני בחיפה.

שנה לאחר מכן, בשנת התש"ל (1970), מונה לרב ולמנהל מחלקת הכשרות בנהריה, תפקיד אשר חייב תפעול עדין וסובלני של מערכת הפיקוח על עסקי המזון שבעיר, תוך שמירה על יחסי עבודה תקינים עם בעלי העסקים ומבלי לקפח את דרישות ההלכה.

לאחר תפקידו זה מונה כרב המושב מגדים שבמועצה האזורית חוף הכרמל, תקופה אשר מצאה את ביטויה לאחר מכן בכתביו, בסדרת ספרי הלכה בענייני התיישבות חקלאית.

את פרק זה, של טרום דיינות, חתם הרב עמאר בתפקיד משגיח בישיבת תורה והוראה בת:א, אשר ישב בה וסיים את לימודי הדיינות.

במהלך שנים אלו הוסמך הרב עמאר כשוחט ובודק, כרב מושב וכרב עיר. על כתב ההסכמה שלו חתמו הרבנים הראשיים דאז - הראשון לציון הרב יצחק נסים זצ"ל, והרב יצחק הרצוג זצ"ל.

שירותו הצבאי

את שירותו הצבאי עשה הרב עמאר במחלקה לזיהוי חללים. לאחר סדרת אימונים מיוחדת בחילוץ והצלה, שובץ הרב כמדריך בקורס זיהוי חללים. הרצאותיו של הרב במסגרת הקורסים הצה"ליים נסבו סביב ההקפדה על ערכי כבוד המת, הלכה למעשה, בעת זיהוי חללי מלחמה או אסון. הרצאות דומות העביר הרב עמאר גם בארגון זק"א (זיהוי קרבנות אסון).

ניסיונו המעשי של הרב בסוגיות חללים ונעדרים התבטא גם בפסיקותיו ההלכתיות. כך, למשל, התיר הרב נשים מעגינותן בהסתמך על דו"חות המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל.

באחת מפסיקותיו יוצאות הדופן התיר הרב אישה מעגינותה לאחר שקיבל עדויות של אנשי העולם התחתון, אשר סיפרו על קבורת בעלה של אותה אישה ביסודות בטון של בניין. אלמלא התוקף ההלכתי שנתן הרב לעדויות אלה והפך אותן לקבילות, לא ניתן היה להתיר את האישה מכבלי עגינותה לעולם.

דיינות וכהונה עירונית

יכולתו הלימודית וכישרונותיו הנדירים של הרב עמאר להתמודד בקלות יחסית עם סדרת הבחינות הארוכה הובילה להתקדמותו המהירה בעולם הרבנות, ואפשרה לו להקדיש זמן רב לטיפול בבעיות הפרט - מהשכנת שלום בית ויצירת פשרות בסכסוכים פנים-משפחתיים ועד לגישורים עסקיים. במשך יותר משלושה עשורים בהם היה מעורב בענייני הרבנות, הצליח הרב עמאר להשכין שלום בית בקרב אלפי זוגות שחייהם ידעו משבר, ולהעלות משפחות רבות על דרך ישר חדשה.

בשנת התשמ"ב (1982), לאחר שסיים בהצלחה את לימודי הדיינות בכל המקצועות הרלוונטיים, מונה הרב עמאר לדיין בבית-הדין הרבני האזורי. את כהונתו עשה הרב בבתי הדין הרבניים טבריה, חיפה, פתח תקווה, אשקלון ובאר שבע... ובפתח תקווה מונה לאב"ד, והתבלט בפסיקתו רחבת האופקים ובמזג שיפוטו הנעים.

בשנת התשס"ב (2002) מונה הרב עמאר כרב הראשי של תל-אביב - יפו. בחירתו נעשתה כמעט פה אחד, וללא מתנגדים. בתפקידו, הביא לשיפור ניכר ברמת שירותי הדת בעיר להעצמת מוסד הרבנות ולחיזוק קשרי הגומלין עם המערכות העירוניות האחרות.הישגו המשמעותי ביותר היה בתחום הכשרות, שם חולל הרב עמאר מהפכה של ממש – מרמת פיקוח וקביעת תקנים חדשים, ועד למודעות כללית לנושא, שהיה רחוק מאמות המידה הקבועות בהלכה. גם שינוי זה נעשה בטוב מזג, ובדרכי נועם התורה.

בשנת התשס"ג (2003) נבחר הרב עמאר ברוב קולות (124 מתוך 150) לראשון לציון, ולרבה הראשי הספרדי של ארץ ישראל.

בכל שנות כהונתו הקפיד הרב עמאר להימנע ממחלוקות ומדנים מיותרים, והשרה על המערכות עליהן הופקד מתפיסת עולמו המושתתת על ערכי הסובלנות וכבוד האדם.

כתביו

חלק ניכר מפסיקותיו של הרב עמאר ראה אור ב- 8 ספרים, המהווים יחד שתי סדרות שו"ת:

המרכזית שבהן, "שמע שלמה", החלה לצאת לאור בשנת התשנ"ב (1992), והיא מקבילה בנושאיה לחלקי השולחן הערוך. ששת כרכי הסדרה מקיפים אלפי סוגיות הלכתיות, אשר מבין שורותיהן עולה תפיסת עולמו היהודית-הומניסטית של הרב.

חיבורו הנוסף, "כרם שלמה", מאגד בשני כרכים שאלות ותשובות בנושאים חקלאיים: מצוות התלויות בארץ והלכות כלליות הנוהגות בהתיישבות החקלאית.

במהלך השנים השלים הרב עמאר כתיבת ספרים נוספים שראו אור, בכללם חידושי תורה ודרשות על פרשות השבוע, שיצאו בחיבור "ברכת אליהו" על חומש בראשית ושמות, והשאר הרב שוקד על כתיבתם.

ככל גדולי רבני ספרד, אף הרב עמר בזמנו הפנוי שולח ידו בחיבורים בחיבור פיוטים וחריזת שירים לכבודה של תורה.

פסיקתו

לא בכדי מתבססים חיבוריו של הרב עמאר על קבצי שאלות ותשובות. בשל העובדה כי משחר כהונתו עסק הרב בדיינות וברבנות קהילתית, נבנו תחומי התמחותו סביב הנושאים אליהם נדרש.

אופיו היסודי וחיפושו אחר האמת הובילו את הרב להתעמק בכל סוגיה שהונחה לפניו לפרטי פרטיה– בחקירה אישית, בהיוועצות עם מומחים שונים ובלימוד מדעי של התחום הרלוונטי במידת הצורך.

באופן זה ביסס הרב את פסיקתו לגבי בני הפלאשמורה – יהודים אתיופיים שנאנסו להמיר את דתם, כשיצא בעצמו לאתיופיה, שם ליקט את כל הנתונים הרלוונטיים על חייהם בעבר ובהווה, ופסק שיש לגיירם כדת ולהשיבם אל מתחת לכנפי היהדות.

פסיקה חלוצית נוספת שלו, מתחום המדע, התבססה על בקיאותו המדעית בבוטניקה, והובילה לכך שהתיר באופן תקדימי הנדסה גנטית בצמחים, לאחר שפסק כי אין מדובר ביצירת כלאיים המנוגדת לתורה.

תחום החקלאות בארץ מהווה נושא מרכזי בפסיקותיו של הרב עמאר, המשמש מוביל ופורץ דרך בתחום שמעטים הרבנים הנוטלים אחריות הלכתית ליצור בו חידושים הרלוונטיים להיום.

הרב עמאר משמש מורה דרך הלכתי ל"מכון למצוות התלויות בארץ", ולשם כך הוא מתייעץ תדירות עם חוקרים ואנשי אקדמיה. בין פסיקותיו בענייני מדע ניתן למצוא סוגיות של כשרות פיטום אווזים, הגדרות בוטאניות של חמשת מיני דגן, כגון הכרעת ברכתו של הקינואה, סוגיית כשרותו של "האיל האדום" שמקורו באוסטרליה ועוד.

פסיקה מהותית נוספת נדרש הרב עמאר לשאלת המתות החסד, והוציא פסק תקדימי לגבי קביעת רגע המוות והפסקת תפקודי גזע המוח, אשר נותן כלים בידי רופאים ורבנים המתמודדים עם הסוגיה.

תחום נוסף המהווה חלק נרחב מפסיקותיו של הרב עמאר נוגע לכל קשת הנושאים של ענייני הפרט: קידושין שנערכו אגב מסיבה בין צעירים, דיני ירושה, ניסוחי כתובה ואף סוגיות סבוכות כממזרות, פסולי חיתון והפריה מלאכותית.

פסיקתו בענייני עגינות נשאה לעתים אופי רגיש וייחודי ביותר. הרב עמאר לא נרתע מלכתת את רגליו בין בתי כלא ולתחקר עבריינים, על מנת להגיע לחקר אבסולוטי של אמת שבכוחה להתיר נשים מכבלי עגינותן.

כאשר נתבקש לפסוק בענייני התרת עגונות של נספי אסון התאומים בניו-יורק הוציא מתחת ידו חוות דעת מנומקת המקלה עם אלמנות נספים רבים, שלא ניתן היה לזהותם או שמקום קבורתם לא נודע.

גם לנושאים הלכתיים גרידא מתייחס הרב עמאר בספריו, כגון תפילת הדרך וברכת הגומל, הלכות נטילת ידיים, סמכות בתי הדין בימינו, הלכות בורר בשבת ועוד ועוד.

דמותו

כדיין וכפוסק, מתאפיין הרב עמאר בבקיאות מפליגה בתורה ובהלכה, ביכולת לימוד ובכושר ניתוח. הוא אינו נרתע מפסקי דין יוצאי דופן בנושאים רגישים וסבוכים, גם כשהוא מהווה דעת מיעוט. כפי שהעיד על עצמו, "כח האמת הוא הכח החזק ביותר, והוא העומד נר לרגלי".

כרב וכאדם, ניצבים נגד עיניו האנשים אשר מאחורי פסקי הדין, ומתוך בקיאותו וידיעותיו הוא נוטה לפעול מכח ההיתר, ולא להתהדר בתוספת חומרות.

פסיקתו של הרב עמאר נלמדת במכוני מחקר הלכתיים ומדעיים שונים בישראל ובחו"ל, והיא משמשת כפסיקה מנחה ועקרונית עבור בתי דין ופוסקים רבים.

אלפי פסקי ההלכה שכתב ודמותו הייחודית כפוסק וכאדם, ביססה את מעמדו של הרב עמאר כאחד מחשובי הפוסקים בדורות האחרונים, בעולם ההלכה בכלל ובפסיקת יהודי ספרד בפרט.