הרב עמאר - פרשת משפטים

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם: (כב, ו)

האוה"ח הקדוש, הביא דברי המכילתא, שדרשו בתיבת "לשמֹר". ר' ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ויאמר לו, שמור לי, אבל אמר לו (שים) עיניך בו, פטור, וכן הביא דברי חז"ל (ב"ק צג, א), "לשמור" ולא לאבד ולא לקרוע. "לשמור" ולא לחלק לעניים. ומהתוספות שם משמע שלא פטר את מי שלא אמר לו לשמור, אלא מפשיעה, אבל אם אבדו בידים אינו פטור עד שיאמר לו בפירוש לאבד ולקרוע.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. (יג, יז)

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

האוה"ח הקדוש, דקדק למה פירט הכתוב "כסף או כלים", והרי בפסוק שאחריו, נאמר, על כל דבר פשע על שור וכו', וחז"ל (ב"מ נז, ב), דרשו כל הפרטים שיתחייב עליהם אם לא שמר ופשע, ע"ש. והביא דברי המכילתא שלכך נאמר "כסף או כלים", מה כסף שדרכו לימנות, אף כלים שדרכם לימנות, מכאן אמרו, כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין אינה טענה. ע"כ.

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

באוה"ח הק' הביא דברי חז"ל (ב"מ נז, ב), שאמרו שבשל הקדש פטור, שנאמר, "אל רעהו". והוא ז"ל כתב טעם למה בהקדש פטור שהרי כל שומר פטור אם בעליו עמו במלאכתו, ובהקדש בעליו עמו, שהקב"ה בעליו של ההקדש, והוא עמו של כל נפקד, שאין לך שעה או רגע, שאין ה' עושה פעולה עם האדם, בין בבחינת גופו בין בבחינת צרכיו, עכ"ל.

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

ותירגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ארום יתן גבר לחבריה כסף או מאנין למינטר בלא אגר נטיר, וכו'. כלומר דמיירי שמסר כספו או כליו לשומר חנם. וזו הסיבה שאם לא נמצא הגנב, נאמר ונקרב בעל הבית (הוא השומר כפירש"י כאן ויש לבאר דנקרא השומר בעל הבית משום שמביתו נגנבו, כדכתיב וגונב מבית האיש). אל האלהים וגו', ותירגם יונתן: ויתקרב מריה ביתא לקדם דייניא

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

ותירגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ארום יתן גבר לחבריה כסף או מאנין למינטר בלא אגר נטיר, וכו'. כלומר דמיירי שמסר כספו או כליו לשומר חנם. וזו הסיבה שאם לא נמצא הגנב, נאמר ונקרב בעל הבית (הוא השומר כפירש"י כאן ויש לבאר דנקרא השומר בעל הבית משום שמביתו נגנבו, כדכתיב וגונב מבית האיש). אל האלהים וגו', ותירגם יונתן: ויתקרב מריה ביתא לקדם דייניא

כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה: (כב, ה)

עיין בדברי רש"י ז"ל שמדובר במבעיר אש תוך שדהו, ויצאה האש מאליה ע"י קוצים עד שהגיעה לגדיש או קמת חברו ואכלתם. או השדה, שליחכה את הניר. המבעיר חייב, שהיה לו לשמור שלא תצא. וכן עולה מהרשב"ם ז"ל.

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: (כב, ד)

ופירש"י ז"ל "כי יבער", בעירה. "ובער", כולם לשון בהמה, כמו אנחנו ובעירנו (במדבר כ, ד). וכן פירש הראב"ע ז"ל. ע"ש.

עו"כ רש"י "כי יבער", יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חברו ויזיק אותו באחת משתי אלה, או בשילוח בעירה שהוא נזקי רגל, או בביעור שהוא נזקי השן האוכלת (ב"ק ב, ב). עכ"ד. מיטב שדהו וגו'. שהניזקין שמין להם בעידית. ונחלקו במסכת ב"ק (ו, ב) ר"ע ור' ישמעאל אם עדית של מזיק או של ניזק. ורשב"ם ז"ל כאן כתב, ולפי פשוטו משמע שלפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם, כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק. עכ"ל. ואולם מרש"י ז"ל נראה דנקט דמיטב של מזיק, שכתב, ישלם לו ממיטב שדותיו.

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: (כב, ג)

בספר עניני הסדרה כתב, "תמצא בידו", שלא מכרה לאחר. "חיים", שלא טבחה. ע"ש. והוא מבואר בפירוש רשב"ם ז"ל, והוסיף דבזה (שלא טבח ולא מכר) אז שנים ישלם, ולא ארבעה וחמשה. עכ"ל.

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: (כב, ג)

פסוק זה מדבר באופן שלא שחט ולא מכר, ומשלם שנים, והיינו שנמצאו בידו כשהם חיים, שנים ישלם, וכתב רש"י ז"ל כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים שהרי נאמר במקום אחר על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו. ע"כ. ובא לאפוקי מתשלומי ארבעה וחמשה, ששם לא חייבה תורה אלא בשור ושה בלבד.