הרב עמאר - פרשת משפטים

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: (כג, כא)

פירש"י ז"ל כי לא ישא לפשעכם, אינו מלומד בכך שהוא, מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו. עכ"ל. ורשב"ם ז"ל פירש, כי שמי בקרבו, בשמי הוא מצוה לכם, אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות. עכ"ל. ורבינו הספורנו כתב, כי שמי בקרבו, ואין לאל ידו למחול על כבודי. ועיין ברמב"ן ז"ל מזה.

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (כג, כ)

רש"י ז"ל כתב, כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם, כי לא אעלה בקרבך (להלן לג, ג).

וכבר הזכרתי למעלה דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה, שהקב"ה יודע מי יחטא ומתי יחטא, ושאין סתירה לבחירה החֹפשית, כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ולא כידיעותינו ידיעותיו, וע"ש בדברי הרמב"ם ז"ל. וע"כ לא יפלא לשון זה שאומר "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא". ואפשר עוד, שהכונה היא שנתבשרו, שאם יחטאו ח"ו, אז ה' לא יעלה בקרבם. ומיהו הלשון של רש"י ז"ל, "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא", נראה שמבשרם שעומדים לחטוא, ואין כאן רק אזהרה בעלמא.

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כג, יט)

כתב רש"י ז"ל שגם עגל וכבש בכלל גדי, ע"ש. עו"כ: ובשלש מקומות נכתב בתורה (לא תבשל גדי בחלב אמו), אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול. (ומקורו בחולין קיג, ב, ושם קטו, ב).

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כג, יט)

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כג, יט)

וכתב רש"י ז"ל ראשית בכורי, גם שביעית מחוייבת בביכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך, כיצד אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה, ואין ביכורים אלא משבעת המינים, ארץ חטה ושעורה וגו'.

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: (כג, יח)

אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה': (כג, יז)

שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה': (כג, יז)

בתרגום יונתן בן עוזיאל, כתב, יתחמון כל דכורך קדם ריבון עלמא ה'. וכן הוא בתרגום אונקלוס, יתחזון וכו' קדם רבון עלמא ה'.

וגם הראב"ע ז"ל כתב (בסוף פסוק טו) וז"ל, גם יראה כל זכורך את פני ה', כמו לפני השם. עכ"ל. והוא פסוק בספר דברים (טז, טז), ומסתמא שכן יפרש גם בפסוק זה אל פני האדון ה', כמו לפני האדון ה'. וזה משמעות דברי התרגומים.

וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה: (כג, טז)

"וחג הקציר" הוא חג שבועות. רש"י. ביכורי מעשיך, שהוא זמן הבאת ביכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת, היו מתירין החדש למנחות, ולהביא ביכורים למקדש, שנאמר, וביום הביכורים וגו' בשבעותיכם וגו'. "וחג האסיף", הוא חג הסוכות. באספך את מעשיך, שהתיבשה בשדה בימות החמה, ובחג אוספה לבית מפני הגשמים. רש"י.

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: (כג, טו)

רש"י ז"ל כתב "ולא יראו פני ריקם", כשתבואו לראות פני ברגלים, הביאו לי עולות. (ומקורו בחגיגה ז, א).