הרב עמאר - פגם עוון ע"ז שישראל עובדים גדול לאין שיעור מפגם ע"ז הנעשה ע"י גויים

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ: (כג, לג)

פירש רבינו עובדיה ספורנו ז"ל "לא ישבו בארצך", באותו החלק מהארץ שתכבוש ותשב בו אתה לא ישבו הם, היפך מה שעשו כמו שהעיד באמרו, וישב הכנעני בקרבו בגזר (שופטים א, כט) וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ (שם שם, לג). "כי יהיה לך למוקש", שבתם בארצך (יהיה לך למוקש) שיגרום שתעבוד את אלהיהם. עכ"ל.

ויש לשים לב לאמרי קדוש באוה"ח זיע"א שכתב. "פן יחטיאו אותך לי", כאן גילה האדון כי החסרון נוגע לבורא. והשכלת הדברים היא, כי ישראל להיותם בחינת הקדושה, בעת אשר יעבדו ע"ז, הנה הם גורעים מערך קודש, ונחסרים משורשם, ונמצא החסרון נוגע לשורש הקדושה. עו"כ, פן יהיה לך למוקש, פירוש נתן טעם, מנין יעלה על הדעת שיחשדו ישראל על דבר זה, להמיר כבודם בלא יועיל, לזה הודיע כי ע"ז מטעה את עובדיה לינקש אחריה, כאומרם ז"ל (במדבר רבה כ', כ') שיש ע"ז שמגלה מצפונות ומטמונות ומגדת עתידות, ולזה חש ה' על בניו, לבל ינקשו. עכ"ל.

ודברי רבותינו נוחי נפש הנזכרים, כמו משלימים זה את זה, שהספורנו מבאר פשוטו של מקרא, שלא ישבו במקום שאתה יושב, שישיבתם בארץ יגרום שתעבוד לאלהיהם. והאוה"ח מבאר גודל הנזק ועומקו, שהוא נוגע לבורא, והחסרון נוגע לשרש הקדושה. ולהבין מעט מעומק הדברים, אבאר שכוונתו היא שכשישראל עובדים ע"ז ח"ו, הנזק הנגרם בזה גדול לאין שיעור מהנכרי שעובד ע"ז, שהגם שגם בני נח הוזהרו על עבודה זרה, על כל פנים לא הרי זה כהרי זה. ואם כי הצד השוה ששניהם חוטאים בזה חטא גדול ונורא, עם כל זה ההבדל הוא עצום ורב, שהגוי שהוא שייך לחלק הסט"א, כשעובד ע"ז הנזק שנגרם על ידו לקדושה אינו גדול ועצום כ"כ, אבל איש יהודי ששייך לחלק הקדושה, אם ח"ו הוא חוטא אפילו חטא קל, זה גורם לנזק גדול, וק"ו אם יעבוד ע"ז ח"ו, שבזה מאבדים טובה הרבה ומחלישים את כוחה של הקדושה, והדבר מגיע עד לרום כל העולמות, ועל זה נאמר (דברים לב, יח), צור ילדך תשי, ותשכח אל מחוללך. שע"י שכחת האל מתישים כוח של מעלה ומחלישים אותו רח"ל.

וחתני הרה"ג רי"ש נר"ו כתב וז"ל, קצת צריך להוסיף לנו ביאור, שהרי גוי ג"כ מצווה ז' מצוות ויכול להגיע לדרגה כפי ענינו, וא"כ מה הביאור שכביכול הוא מיסודו שייך לסט"א. וכן נתקשיתי בנוסח שבעלינו לשבח, שהם משתחוים להבל וריק וכו', אטו זהו חלקם מעיקרא. הרי זהו מצב של חטא. ועוד שאף בישראל יש חוטאים ה' יצילנו. ומאי פסקא. וצריך לנו תלמוד וכדאי לבאר לנו כאן הענין בס"ד. עכ"ל.

וכבר הדגשתי בפנים שגם הגוי כשעובד ע"ז גורם נזק גדול, וע"כ נצטוו כל בני נח על ע"ז. אך הם משורש אחר שאין להם חלק באלהי ישראל שהרי לא קיבלו תורה, ולא קיבלו עליהם עול מלכות שמים כלל, ולא נתקדשו בקדושה עליונה, ולא נטע בהם חיי עולם כלל ועיקר. וע"כ הנזק שלהם מוגבל, משא"כ ישראל עם סגולה בנו בכורו של הקב"ה, זה מצב אחר לגמרי ונזקים אחרים גדולים ועצומים משל הגוי לאין שיעור ותכלה. תדע שגם בישראל עצמם ככל שהאדם גדול יותר הנזק שגורם בחטאו גדול יותר ומגיע למקום גבוה יותר. והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. אבל מ"מ ההבדל שבין גוי ובין ישראל הוא רחוק וגדול לאין שיעור דהם שייכים לסט"א ואינם חייבים במצות כלל, וגוי ששבת חייב וכו'. אלא שפקד ה' עליהם ז' מצות, שחלקם הוא לצורך קיום העולם, וע"ז היא שמפני רוב חומרתה נאסרה גם לגוי. ומשנאסרה להם אם עבר עליה נגרם נזק וענוש יענש. וזה ענין שלא שם חלקנו כהם וכו' שהם משתחוים להבל וריק וכו', שלא קיבלו עול מלכותו יתברך, ולא עול תורתו ומצוותיו, ועל כן לא נבחרו לחיי עולם וכל מעשיהם הבל, מלבד ז' המצות הנז'. ובאמת אין להם עונש רק על ז' מצות, אבל בשאר לא שייכים כלל. תדע שגם בע"ח אין להם דין וחשבון. אבל בן ברית שחייב במצוות עונשם וגם שכרם גדולים מאד, ומעשיהם משפיעים שפע רב בכל העולמות, הן לטוב בעשותם רצון ה' ומקיימים מצותיו, מתקנים בכל העולמות, ובונים בשמים עליותיהם, ואם ח"ו חוטאים אין שיעור להרס הנעשה מזה בעולמות. וכאמור גם בתוך עם השם ככל שהאיש ישראל גדול יותר, כמו"כ מעשיו משפיעים יותר,כי באותה שעה שהשם ית' בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו תורתו, בעת ההיא גם הפקיד בידינו כל הגורל של העולם כולו, ושל כל העולמות, וכל אחד מישראל משפיע במעשיו בכל העולמות, הקטן לפי קוטנו והגדול לפי גודלו. משא"כ שאינם בני ברית, שאין עליהם כל האחריות הגדולה הזאת שהם משתחוים להבל וריק, ואולם יש ביניהם המאמינים באל אחד ברוך הוא וברוך שמו, ודינם שונה גם להלכה ויש נ"מ ביניהם לענין בישולי עכו"ם ויין נסך וכו'. ולא עת האסף. אך ברור שלכלל הקדושה לא הגיעו מעולם, רק סביב יתהלכון.

ואביא בזה דברי רבינו הרמח"ל ע"ה וזיע"א, בהקדמה לפרי עץ חיים שלו, שכתב שהלימוד של היונקים ועוללים שהם למטה מגיל חיוב המצות, גורם לבטל את הסט"א. אבל למוד התורה של הגדולים, יכול להכניע את הסט"א אבל לא מבטלה. והסיבה, משום שהקטנים עדיין אין להם יצר הטוב ועדיין פועלים מתוך סט"א, וכאילו שהם שייכים עדיין לסט"א, ועל כן כשהם לומדים תורה בקטנותם, זה מכה בסט"א עד שמבטלה לגמרי, שאינו דומה מי שבא מבחוץ ומכה, למי שמכה מבפנים מתוך הכוחות הפנימיים שמכתו אנושה. והקטנים בלימודם מכים בסט"א מן הצד הפנימי, ויש להם כוחות לבטלה אבל הגדולים כבר יצאו ממנה והם מכים בה מבחוץ על כן יכולים הם להכניעה, אבל לא לבטלה לגמרי, שאין מכתם חזקה וכבדה כל כך. והרי זה דומה ללגיון שקם מתוך המדינה, ונלחם במפקדיו ובממשלתו, שסכנתו גדולה שבעתים מכל כוח חיצוני שבא להלחם בהם.

וכתב שם שעל כן נאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים יִסַדְתָּ עוז וגו', להשבית אויב ומתנקם. בשביל לבנות יסוד לתורה בעינן תורה של עוללים ויונקים שמבטלים הסט"א, ואז אפשר לבנות יסודות נאמנים בחוסן ובחוזק, וזה שאמר מפי עוללים ויונקים, יסדת עוז. ואין עוז אלא תורה. והטעם, להשבית אויב ומתנקם, שהואיל ותורת "היונקים" משביתה אויב ומתנקם כמו תשביתו שאֹר מבתיכם, שהוא ביטול החמץ, גם כאן "להשבית" היינו לבטל אויב ומתנקם, הן המה כוחות הטומאה והסט"א. וע"כ רק מתורת תשב"ר נעשה יסוד לתורה. אבל הבוגרים יכולים לבנות בנינים בתורתם, ויסודתם תהיה מבוססת על תורת התשב"ר.

והנה למדנו שהמכה המבטלת את הסט"א, באה לה ע"י הקטנים שהם עדיין שייכים לחלקה. מיהו כל זה הוא רק מעם ה' וצאן מרעיתו, שאותם בחר לנחלה לו, ובהם יש דרגות שונות ובחינות שונות. אבל מי שלא נכלל בכלל הקדושה, אין כוחו משפיע כל כך לא בטובה וגם לא ברעה, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו.

ומינה תלמד להבין אמרי קדוש באוה"ח הנזכר, שכתב כי ישראל להיותם בחינת הקדושה, בעת אשר יעבדו ע"ז, הם גורעים מערך קודש וכו'. וקשה מכתם של ישראל עת יחטאו ח"ו, שבעתיים מעבירות הגויים שהם עצמם כוחות הסט"א.

וגם בישראל עצמם, כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו (סוכה נב, א), ולא הרי חטאת האיש הפשוט כחטאת חכם וגדול, תדע שגם בקרבנות יש הבדל בין נשיא וכהן גדול לשאר ישראל, ואולי זו היא הסיבה שיצה"ר של ע"ז היה מתלבש על גדולים כמו ירבעם ואחאב ומנשה ועוד, שע"י שמכשיל אדם גדול עושה חרבן גדול לאין חקר רח"ל, ועוד שבזה נגררים רבים אחריו, כי בעל השפעה רבה הוא. וכבר אמר רבי יוחנן (יומא פו, א), שאם ילך ד' אמות בלי תורה ובלי תפילין, הוי חילול השם, וכל אחד לפי גודל מעלתו.