הרב עמאר - עיקר הגאולה תלויה בעסק עבודת הי"ת ובלימוד התורה הק'

אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף, וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ, לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ, וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ: (כג, כז-לא)

המעיין בלשון המקרא בפסוקים אלו ובפסוקים הקודמים להם, יראה שהכתוב מדבר על מצב מיוחד, שעם ישראל נושע בה', וה' נלחם מלחמותינו, ואנו עובדים אותו ודבקים בו, והוא יבוס צרינו, והענין הזה מתחיל מפסוק כ', הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. ובפסוק כ"א הזהירם, השמר מפניו ושמע וגו'. ובפסוק כ"ב, כי אם שמוע תשמע וגו', ואיבתי את אויביך וצרתי את צֹרריך. הרי מבאר ומפרש לנו שבשעה שאנו שומעים בקול ה' לכל אשר הוא מצונו בתורתו הן בתורה שבכתב והן בתושבע"פ , כי חז"ל פירשו את התורה ע"פ היסודות שקיבל משה רבינו בסיני ומסרם ליהושע ויהושע לזקנים וכו', שהיא התורה שבעל פה, וכן לשמוע למנהיגי הדור המורים לנו דבר ה' בתורתו, וכאן מדובר על המלאך שה' שולח להם, כאמור: הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ומזהירם לשמוע בקולו, שהוא קול ה' ע"י שליחו הוא המלאך ששלח לפניהם להביאם אל הארץ. והגם שמשה רבינו ע"ה לא קיבל את המלאך להנהיגם. ואמר לפני ה', אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל (פסוק כ') ע"ש. מ"מ בימי יהושע התקיימה שליחותו של המלאך הזה, והוא המלאך שהיה נצב לפניו וחרבו שלופה בידו, ושאלו יהושע ע"ה (יהושע ה, יג ואילך), הלנו אתה אם לצרינו, והשיבו שר צבא ה' אני עתה באתי.

וכתב הרמב"ן ז"ל שבפסוקים שם לא ביאר למה בא המלאך, ויהושע שאלו מה אדוני מדבר אל עבדו, ולא צוה דבר שנגלה אליו בעבורו, אלא שאמר לו של נעלך מעל רגלך, ולא בירר למה בא. אבל היה המראה להודיע אותו, כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבואם במלחמה וזהו שאמר עתה באתי. וכך איתא בתנחומא (פרק י"ח) אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי, ולא רצה שאלך עמו, וכו', עכ"ל הרמב"ן ז"ל, (ויסוד הדברים נמצא גם במדרש רבה (שמות לב, ג) ע"ש.

למדנו שתפקידנו הוא לשמוע אל קול ה' ולשמור תורתו ומצוותיו וחוקיו ומשפטיו, והקב"ה ילחם מלחמותינו, וזהו, כי אם שמוע תשמע בקולו, ועשית את כל אשר אדבר, ואיבתי את אויביך וכו', והמשיך לבאר באר היטב בפסוק הבא (כ"ג), כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי, והכחדתיו. שאם אנחנו ממלאים תפקידנו ועושים את חובתנו, לשמוע בקול ה' לכל אשר מצונו, הוא ישתבח שמו, עושה מלחמותינו.

ושוב הזהיר שלא נעבוד ע"ז שלהם (בפסוק כ"ד), לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם, כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. וכבר ביארתי לעיל, שיש צורך מיוחד באזהרה זו כאן, שמא יראו שה' מנהיגם ע"י מלאך, שהוא מעביר אליהם את דבר ה' והוראותיו, וגם השפע שה' משפיע עליהם, הוא מגיע על ידי אותו מלאך, ויעלה בדעתם לבחור מלאך אחר כאשר יחפצון, או לאחד מצבא השמים, או לשמש או הירח, שהם יהיו עומדים בין ה' ובינם, ע"כ הזהירם כאן ביתר עוז לזרזם ולהרחיקם מכל מחשבת אוֶן ה' יצילנו.

ומכיון שהזהירם להתרחק מן הרע והמכוער וכל הדומה לו, בבחינת סור מרע, ציוה להם על הטוב והמועיל אשר יעשו וחיו, והוא בפסוק (כ"ה), ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך וגו'. כלומר שגם בתוך המלחמה והמהומה אשר הכריז ה' על אותם העמים להכחידם, להכין שאר לעמו ולתת להם נחלת גוים, גם אז זה יש לנו לעבוד את ה', הן בבחינת סור מרע שהוא להרוס ולאבד את אלהי ההבל אשר כולו שוא ודבר כזב, להעביר גילולים מן הארץ, והן בבחינת עשה טוב לתקן עולם במלכות שדי, ע"י שנעבוד את ה' אלהינו כראוי בלא שום רפיון, ואז הוא מברך לחמנו ומימינו ויסיר מחלה מקרבנו. והמשיך בפסוק (כ"ו) לא תהיה משכלה ועקרה וגו'. והגם שבזמן מלחמה יש מחלות מן הפגרים שנפלו חללים, ויש חיות ועופות המעבירים כל מיני חולאים רח"ל, הקב"ה מבשר לנו, שהוא ישמור עמו כבקרת רועה עדרו, והוא יסיר מחלה מקרבם, ויכוין הכל לאויבינו מבקשי רעתנו, וכמבואר בפסוק (כ"ז) את אימתי אשלח וגו', ועוד (כ"ח) אמר, ושלחתי את הצרעה לפניך, וגרשה את החוי וגו'.

וכתב הרמב"ן ז"ל (פסוק כ"ז), ואמר כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה, כן יעשה בשונאיהם לרעה, שיתן להם לב רגז, ומחדרים אימה, ועוד ישלח בהם את הצרעה, והוא מין ידוע כגון הדבורה, וכו' ע"ש. (והראב"ע ז"ל פירש שהוא מין צרעת בגופם, שתחליש כח גופם).

ומשמעות הדברים, שאומר לעם ישראל, אתם תתאמצו בכל עוז לעשות רצון ה', וה' ילחם מלחמותיכם, והרבה דרכים למקום, כי רב להושיע, וזה אמרו, כי ילך מלאכי וגו', ואת אימתי אשלח לפניך, ועוד אומר, וגם את הצרעה ישלח לפניך. והם דוגמאות להבין ששליחים רבים יש לפניו להומם ולאבדם, בבחינת, כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים.

ועוד מודיעם הקב"ה את דרכו במלחמה זו שאינה בבהילות ובחפזון, כי הכל בידו ולעולם בידו, ואין מידו מציל ישתבח שמו ויתעלה הדרו, ומקדים ומודיע לעמו, (בפסוק כ"ט) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת וגו'. ומבאר להם באר היטב, שעושה הדברים בצעדים איטיים לטובתם ולהנאתם, שכאשר יבואו אל הארץ ויראו בעיניהם, שהאויבים עדיין הולכים בה לאורכה ולרוחבה, ומאריכים ימים עוד עליה, עלולים להתיאש, באומרם, איך נוכל עוד לשבת והם מהלכים בינינו, ועלולים לשוב ולגבור עלינו ח"ו, לזה מודיעם קצות דרכיו מראש, שאין הוא חפץ לכלותם מהר ולא בשנה אחת, וגם זה לטובת עמו ונחלתו, פן תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו וגו', עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. שהזריזות תביא עמה נזקים לארץ ולעם היושב עליה. וכיון שהכל מכוון ממנו ובהשגחתו, ועוד שכל זה הוא לטובתנו, על כן לא נירא ולא נתיאש, וכבר אמר להם משה לישראל על ים סוף (שמות יד, יג), התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'.

ואחר כל הדברים האלה נאמר (פסוק ל"א) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וגו', כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך. שהוא יתברך יטענו בגבולנו כעץ שתול על פלגי מים. וגם אויבינו יתן בידינו כי לחמנו הם, רק נעשה את חובתנו לשמוע בקול ה' באמת ובתמים.

והנה כל זה הוא במדה ואנו עושים רצונו של המקום ברוך הוא, ועמלים בתורתו, שאז פטורים אנו משאר החובות, כדתנן באבות, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכימי צאתך מארץ מצרים, שהקב"ה נלחם לנו במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ובמופתים, את המסות הגדולות אשר ראו עיניך. והם לא נטלו חלק בכל זה, רק היו מתבוננים וסופגים אמונת ה' בשרשי נפשם, וכל אחד למד והשיג בהבנת דרכי ה' כאשר השיגה ידו, עפ"י ההכנה שהכין לבו ונפשו לקבל ולהשיג, כן היתה השגתו. כן יעשה ה' וילחם מלחמותינו ויאבד כל הקמים עלינו לרעה, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

אבל אם ח"ו לא ילכו בדרכי ה', ולא יעסקו בתורה, אזי יצטרכו הם עצמם להלחם ולהתמודד עם כל הבעיות והאתגרים שמעמידים אויבינו הקרובים והרחוקים, שכל מטרתם להתישנו ולכלות כוחותינו, במלחמות ובהטרדות לעסוק בהם יומם ולילה שלא נשב בשלוה ח"ו, ועינינו הרואות שזה פוגע הרבה בקיומנו בנחלת אבותינו עד שרבים יורדים מן הארץ, באין השקט ובטחה ומערער הבטחון האישי והכללי. וכל זה הוא על עוזבנו את דבר ה'.

עוד בחומרת עון ביטול תורה

וזכורני שראיתי בזהר הקדוש (שמות לב, א) דרבי חייא היה בוכה, ואומר שבדור האחרון יבואו צרות גדולות רח"ל, ושאלו אותו, מה התיקון לזה, והשיבם שאין תיקון אלא על ידי התורה בלבד. ע"ש היטב.

והוא יסוד ומקור נאמן לדברי אוה"ח הקדוש בספר בראשית בפסוק (בראשית מט, יא), כיבס ביין לבושו, שאם אין תורה יש יסורים ושפיכות דמים, אבל כשיש תורה מתבטלים היסורים ושפיכות הדמים.

ובזה פירשתי בס"ד מה שאמרו בריש מסכת ברכות (ה, א), אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה, שאם יש יסורים הוא סימן מובהק שיש ביטול תורה או בכמות או באיכות, אבל בודאי שיש שם ביטול תורה, כי אם היה לימוד תורה לשמה וביגיעה הראויה, התורה הזאת מכבסת ומלבנת הכל ואין צורך ביסורים כלל. ואם עם כל זה יש יסורים, ידע שיש ביטול תורה.

וליתר ביאור אעתיק מלשונו הטהור של האוה"ח בפרשת ויחי (מט, יא), וז"ל, ואומרו ובדם ענבים וגו', נתכוין לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כמו שאמרו (בסנהדרין צ"ז ע"ב) כשיגיע קץ הנסתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם, יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו'. והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו בלתי נאה. ואומרו "ענבים", כי באמצעות היסורים תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהן הענבים, וגם רמז שלא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול, אלא ענבים, פירוש גרגרים. עכ"ל.

ושתי בחינות הנ"ל נרמזו בדברי הנביא, שיש בחינה שנקראת הנה ה' רוכב על עב קל (ישעיה יט, א), ויש בחינה של עני ורוכב על חמור (זכריה ט, ט). והן שתי בחינות שונות ורחוקות זו מזו, שאם זוכים לאור התורה תהיה הגאולה בהתגלות אורות נפלאים אור מופלא רום מעלה, שזה רמוז בעב קל, ואם לא זוכים אזי תתגלה הגאולה בדרגות נמוכות ופשוטות שנקראים בחינת עני ורוכב על חמור. (וביאר דבריו אלו גם בשמות כא, יא ובמדבר כד, יז ע"ש היטב).

ויש לומר דעל זה מדברים פסוקים אלו, שאם זוכים שהגאולה תהיה מתוך חיזוק התורה בעמל ובקדושה, ועל ידי זה תופיע השכינה באתגליא, והכיבוס יהיה ע"י יינה של תורה, אז נזכה שכיבוש הארץ וגירוש הכנעני וכו', תהיה בדרך פלאית, שהקב"ה יתן בהם מהומה ויפיל עליהם אימתה ופחד, וגם הצרעה ישלח בם ותגרשם מן הארץ, וידינו לא ישפכו דם זה, ולא נצטרך למלחמות ומאבקים של כוח, ואפילו לא למאבקים מדיניים ואידיאולוגיים עם אומות העולם. אבל אם אין תורה ח"ו, נצטרך למאבקי כוח והכיבוס יהיה בדם ענבים, כאשר עינינו הרואות, ה' יאמר די לצרות עמו ישראל. והכל לפי המעשים ובעיקר לפי למוד התורה, בעמל הראוי ולכבוד השם יתברך, לזה אמר הכתוב כאן (פסוק ל"א), ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וכו', כי אתן בידכם את יושבי הארץ, וגרשתמו מפניך. שהוא ישית ידו הגדולה ויטענו בגבולנו. והוא ילחם מלחמותינו מידי כל אויבינו, וישלים שבותנו בהשקט ובטחה. מי יתן מציון ישועת ישראל, בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל, בב"א.