הרב עמאר - על עבודת ה' ושכרה

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: (כג, כה)

הרב בעל הטורים כתב "ועבדתם", הוא לשון רבים, שזו תפלת רבים שאינה נמאסת (ברכות ח, א). "וברך את לחמך", לשון יחיד, דלכל אחד ואחד מברך לפי ענינו (כתובות ס"ז ע"ב).

והרב כלי יקר כתב, ויש אומרים שעבודת ה' טוב יותר כשרבים מתקבצים להתפלל, כי הן אל כביר לא ימאס. אבל בעניני אכילה טוב יותר כשכל אחד אוכל פתו לבדו, ולפי שרוב החולאים באים ע"י המאכלים שמבחוץ. וכו', ע"כ אמר וברך את לחמך ואת מימיך (ביחיד) והסירותי מחלה מקרבך. עכ"ל. והוא מוסר גדול שימנע אדם עצמו מאכילות בקיבוצים רבים שעל פי רוב יש בהם סכנות של בריאות, ויותר מהם תקלות של כשרות, וקשה מכולם היא אכילה במסעדות שמכשולות רבים ומגוונים תלויים בהם. ועפי"ר יש בקיבוץ רב גם מושב לצים רח"ל. ושו"ר בפירוש יונתן על התרגום שכתב פירוש זה שכתב הכלי יקר, בשם רבי שמואל די אוזידא ישמרהו צורו. ואולי גם הכלי יקר כיוון לזה, ועל כן כתבו בשם וי"א.

וברך את לחמך ואת מימיך, דבר נפלא כתב רבינו בעל הטורים כאן, שיש ג' פעמים במסורה "וברך", אחד כאן, והשני בדברים (ז, יג) וברך פרי בטנך. והשלישי בשמואל א' (ב, כ) וברך עלי את אלקנה ואת אשתו. ובברכות (נא, ב), אמרו דמשגר כוס של ברכה לאנשי ביתו, כי היכי דתתברך בטנה, וזהו, וברך את לחמך ואת מימיך, שבירך ברכת המזון. ומשגרו לאשתו (ברכות מח, ב), ע"ש. ור"ל שע"י שמברך על הלחם ברכת המזון שרמוז בפסוקים כאן, זוכה למה שנאמר בדברים, וברך פרי בטנך, וזה ע"י הנאמר בשמואל, וברך עלי את אלקנה ואת אשתו שעל זה אמרו בברכות, שמשגר כוס של ברכה לאנשי ביתו.

עו"כ רבינו יעקב בעל הטורים שם, והסירותי מחלה מקרבך, שנים במסורה, כאן, וכן והסירותי את כפי (להלן לג, כג) בשביל שהיה משה מקבל פני שכינה, זכה ל"והסירותי מחלה", דכתיב ביה לא כהתה עינו, ולא נס ליחה. (דברים לד, ז). עכ"ל. ואולי זה רמוז בפסוק (תהלים לו, י), כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, היינו שע"י אור השכינה יזכה לאור בשאר דברים.

ועבדתם את ה' וגו', רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל, כתב שעבודת ה' היא לעשות כל אשר צוה, לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידים ומוספים, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו והם ארבעה דברים בעוה"ז, האחד וברך את לחמך ואת מימיך, והשני והסירותי מחלה מקרבך, והשלישי לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והרביעי את מספר ימיך אמלא. וע"ש שכנגד זה יעשה הפכם באויבים (כמו שכתוב בפסוקים דלהלן) את אימתי אשלח לפניך וגו'. ע"ש.

ואחר זה כתב, אמר אברהם המחבר, יש חכמים גדולים חכמי השתי תורות, ולא התעסקו בחכמת התולדות, וע"כ לא אוכל לפרש אלה הברכות אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כוחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב, רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כוח כל ההרגשות ותנועת החפץ, והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה, והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז, ט), כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט, יא). והנפש בכבד, והיא מתאוה לאכול, וכן כתוב כי תאוה נפשך (דברים יב, כ), וכו', והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו שלש אלו חזקות, או כולן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על שבעה ועשרים מינים משונים, (ועיין בפירוש עזרה להבין על הראב"ע, שמפרט כל העשרים ושבעה סוגים).

והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה. עכ"ל.

עו"כ שם משל על ענין זה לפרש איך התורה נותנת חכמה והגוף נכנע לנשמה. וסיים בזה"ל: והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך ומימיך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, ע"כ כתוב גם בחוליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דהי"ב טז, יב). עכ"ל.

עו"כ שם על חכמת המזלות ע"ש באורך, וכתב שהשם יתברך יעשה לדבק בו כל הצורך להצילו, שאם לפי מזלו אינו מוליד, ה' יאמץ כוח תולדת הכליות, ויתקן עלילות עד שיוליד בנים, ע"כ אמר ה' לאברהם (בראשית יז, א), התהלך לפני והיה תמים, ואמרו (שבת קנו, א) שאמר לו, צא מאצטגנינות שלך, וזו הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים ולא ימותו בחיי אביהם. עכ"ל. (וכונתו לפסוק כ"ו לא תהיה משכלה ועקרה וגו'). עו"כ והרביעית שגם הוא יחיה שנים רבות, והנה ידענו שלכל איש זמן קצוב שיכול לחיות לפי רוב החום והליחה התולדית, לא אש זרה וליחה נכריה, כי הוא היפך התולדת, והדבק בה' יחזק החום והליחה בכח הנשמה, ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב. וכן כתוב יראת ה' תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצרנה (משלי י, כז). וכתיב בחצי ימיו יעזבנו (ירמיה יז, יא). וכתוב, כי אם ה' יגפנו או יומו יבא (ש"א כו, י). והנה המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים, והדבק בה' הוא יצילנו מכולם. ובתורה כתוב פן ימות במלחמה (דברים כ, ה) אמר שלמה למה תמות בלא עתך (קהלת ז, יז). ואין זה היפך חכמת המזלות, כי דבר המזל תלוי בדברים רבים. וכו'. עכ"ל. וע"ש בדבריו העמוקים וכלולים מכל חכמה. והעולה שגם כללי הרפואה וכן כללי המזלות והשפעותיהם, כל זה אין בכוחו לשלוט על הדבק בה' ברוך הוא, וכמו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל, צ"ל שגם ההשפעות של החלאים רח"ל, לא ישלטו במי שדבק בה' ולומד תורתו ובמצוותיו חפץ מאד. והגם שיש לאדם נטיות טבעיות לימשך אחר התאוות הגשמיות, כי גופו מורכב מארבעה יסודות, שהם חומריים ונמשך אחר יסודותיו, ויסודו מעפר ושם סופו, מ"מ ה' נפח בו נשמת חיים ויש בה הכוח לגבור על הגוף ומושבה במוח, ויש בה די חכמה למשוך כל הגוף אחריה ע"י התורה שניתנה לנו מן השמים לחזק כוחנו הרוחני, ולהגבירה על הגוף והיא תמשול בו. ובזה נעשה שליט על רצונותיו ועל יצריו, וכבר אמרו חז"ל (ראה קה"ר ה, א), צדיקים לבם ברשותם, ורשעים הם ברשות לבם. וכששולט האדם על יצרו, בזה הוא דבק בה', וה' מסיר ממנו כל חולי וכל מכשול, והתורה מאריכה חייו לחיות יותר מן הקצוב לו לפי טבעו, אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד, ונאמר (משלי ט, יא), כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, ואמרו במשנה באבות (ו, ז וכ"ה בפ"ח דכלה), גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, והמתבונן היטב בדבריו הקדושים של הראב"ע ז"ל הנ"ל, יוסיף דעת וירחיב בינתו, ויקח לו מוסר השכל, לעבוד את ה' ולדבקה בו. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולם היום.