הרב עמאר - עיקר קיום לימוד התורה תלוי בבחורי ישראל

וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: (כד, ה)

כתב רש"י ז"ל "את נערי", הבכורות. (במדבר ד', ח'). וכן הוא בתרגום יוב"ע, ושדר ית בוכרי בני ישראל, ארום עד ההיא שעתא הות פולחנא בבוכריא, דעד כדון לא אתעביד משכן זימנא, ועד כדון לא אתייהיבת כהונתא לאהרן, וכו'. וכן תירגם אונקלוס, ית בוכרי וכו'. והראב"ע ז"ל כתב שהם בני הזקנים הבחורים שעלו עם משה. ורשב"ם ז"ל כתב, בכורות. והוא כדברי רש"י בשם חז"ל.

והרמב"ן ז"ל כתב ביכורים כהתרגום, ואח"כ כתב, ולא ידעתי למה קורא לבכורות בשם נערי. ושו"כ שעל דרך הפשט, הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, שלא נגשו אל אשה מעולם, כי הם הנבחרים בעם והקדושים בהם, כענין שאמרו (ברכות מג, ב) עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח כלבנון וכו'.

ואולי יש לפרש, שאחרי שהקב"ה דרש ממשה רבינו ערבים לתורה, ומשה הציע זקני הדור וחכמיו, ואמר לו, ערבך ערבא צריך, ולא קיבלם להיות ערבים. ודרש שהתינוקים יהיו ערבים כדכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. משה רבינו הבין מזה שעיקר שימת הלב צריכה לינתן לעוללים וליונקים שילמדו תורה ויתעלו בה כראוי, שאם אין גדיים אין תישים, ואת עמלנו אלו הבנים, ואשר ע"כ מיד ברדתו מן ההר, ואחר שכתב כל הדברים אשר דיבר ה', ואחר הקמת מזבח ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, מיד שלח את נערי ישראל, אלו תינוקות של בית רבן שבהבל פיהם העולם קיים, ואשר הם המה הערבים של התורה ויסודה, להעלות עולות וכו', שילמדו לקרבה אל ה', ולבטל רצונם מפני רצונו יתברך, ולזבוח כל תאוותיהם ולהעלותם עולה ושלמים על מזבח ה', כדי שימשיכו בעבודת ה' ויראתו, כדי שמתן תורה לא יהיה לגדולים ולמבוגרים לבדם, אלא ישתתפו בו גם הקטנים והיונקים, כדי להמשיך דבר ה' ותורתו גם על העתיד לבא. למען ימשיכו בזה לדורות עולם.

ואחר שהעלו עולות וזבחו שלמים, כלומר שהשתתפו בדבר זה, אז לקח משה את ספר הברית, ויקרא באזני העם, כאמור בפסוק הבא (שם ז') וכל העם אמרו "נעשה ונשמע", שזו היא הקבלה שהעם קיבל את התורה, ונמצא שאותם קרבנות היו הבסיס לקבלת תורה והיסוד אליה, ואולי ע"ז נאמר (תהלים ח, ג), מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה. שהעוללים ויונקים הם הנערים ששלח משה להקריב אותם קרבנות שהם יסוד לתורה, ומאחר והם התעסקו בזה, נמצא שהם יסדו את התורה.

ואחר כל זה לקח משה את הדם של הקרבן, וזרקו על העם כאמור בפסוק שאחריו (שם ח') ויקח משה את הדם ויזרוק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, על כל הדברים האלה. ודם זה התעסקו בו מיסדי התורה שהם הערבים עליה, והם העתיד של האומה כולה ועתיד התורה לדורות עולם. ובזכותם אנו חיים, ובכוחם מתקיימים כל העולמות. וגם לדורות עולם התינוקות של בית רבן, והבחורים אשר עמלים ויגיעים בתורת ה' ועבודתו שהן הם הדמים דם הברית שלומדים בכל לבם ונפשם ומשליכים בכל עניני העולם ועוסקים בתורה בדמיך חיי. יומם ולילה לא ישבותו, הן הם מקיימי העולם להעמידו על תילו. וגם בדורנו זה לא אלמן ישראל בהיות ורבבות אלפי תינוקות ובחורי הישיבות, בני ציון היקרים אשר זורקים חמדות העולם אחרי גיום, ובחרו להמית עצמם באהלה של תורה, ומתיגעים בכל כוחם על ידיעתה והבנתה בלי פשרות, מפיהם אנו חיים. אשריהם ואשרי חלקם, ומי יתן וכל עם השם יהיו נביאים להגדיל תורה ולהאדירה, בקרב כל ישראל בכל אתר ואתר עד בא לציון גואל בשובה ונחת בב"א.