הרב עמאר - בדין שבועתו של השומר חינם

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

ותירגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ארום יתן גבר לחבריה כסף או מאנין למינטר בלא אגר נטיר, וכו'. כלומר דמיירי שמסר כספו או כליו לשומר חנם. וזו הסיבה שאם לא נמצא הגנב, נאמר ונקרב בעל הבית (הוא השומר כפירש"י כאן ויש לבאר דנקרא השומר בעל הבית משום שמביתו נגנבו, כדכתיב וגונב מבית האיש). אל האלהים וגו', ותירגם יונתן: ויתקרב מריה ביתא לקדם דייניא ויומי דלא אושיט ידיה בעיסקא דחבריה. שהוא נשבע בב"ד שלא שלח ידו בפקדון, שזה דינו של שומר חנם. אבל שומר שכר חייב לשלם אם נגנב או נאבד, ופטור באונסים כגון שנלקחו ע"י ליסטים מזויין.

וגם הראב"ע ז"ל כתב, "אם לא שלח ידו", יורה כי ונקרב בעל הבית, שבועה היא לפני הדיינים. עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שמדובר בשומר חנם, וע"כ פטר בו את הגנבה כקבלת רבותינו. ע"ש.

והנה באור החיים הק' (פסוק ו), ג"כ הזכיר שחז"ל (ב"מ צד, ב), פירשו פרשה זו בשומר חנם שהוא לבדו פטור מגניבה ואבדה. ואמרו שעכ"פ חייב בפשיעה, ושאל מנין להם, והרי הכתוב לא חייבו אלא בשבועה, ורש"י בהשואל (שם צה, א) כתב בד"ה אשומר חנם, דכתיב ביה פשיעה, דכתיב על כל דבר פשע (לקמן פסוק ח'). ונשאר לדעת על מי סמך הכתוב לדעת כי ידבר בשומר חנם, ואולי כי לצד שהלביש הנתינה בכסף או כלים שהם דברים שמן הסתם אינן צריכים שכר לשומרם, ובשומר שכר אמר דברים שמן הסתם צריכים שכר לשומרם, שהם חמור או שור או שה וכל בהמה, שכל מין זה יש בו טיפול ומן הסתם רגילות לשומרו בשכר. עכ"ל.

ודבריו האחרונים הם כדברי הרמב"ן ז"ל שביאר בטוב טעם למה פרשה ראשונה בשומר חנם וכו', ע"ש היטב. וגם הספורנו רמז טעם זה.

והרמב"ם ז"ל בהלכות שאלה ופקדון (פ"ד ה"א) כתב, המפקיד אצל חברו בחנם, ונגנב או אבד, הרי זה נשבע ונפטר, שנאמר וגונב מבית האיש וכו', ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ומגלגלין עליו בתוך השבועה, שלא פשע בה, אלא שמר כדרך השומרים, ולא שלח בו יד ואח"כ נגנב, שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו. עו"כ (בהלכה ב') הואיל ופטר הכתוב את שומר חנם מן הגנבה, ק"ו מן האונסים הגדולים, כגון שבורה ושבויה ומתה, והוא שלא שלח יד בפקדון, אבל אם שלח יד בפקדון חייב באונסיו.

כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון, יש פיקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים, ויש פיקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות של פשתן הגדולות, וכיוצא בהן, וכו'. ויש שדרך שמירתו להניחו בתיבה או במגדל ונועל עליו, כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצ"ב. וע"ש בהלכה ג', שאם הניחו במקום שאינו ראוי לו ונגנב או אבד חייב, ואפי' נאנס חייב, ע"ש. ופשוט דחיוב זה הוא גם בשומר חנם. עוד כתב בהלכה ד', שהכספים אין להם שמירה אלא שיטמנם בקרקע ויתן עליהם עפר טפח וכו'. ע"ש.