הרב עמאר - מתי מעברים את השנה

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: (כג, טו)

רש"י ז"ל כתב "ולא יראו פני ריקם", כשתבואו לראות פני ברגלים, הביאו לי עולות. (ומקורו בחגיגה ז, א).

ורבינו הספורנו ז"ל, הזכיר הגמרא במסכת ראש השנה (כא, א), שצריך לשמור שפסח יחול באביב, וכמו שנא' שמור את חדש האביב ועשית פסח (דברים טז, א). וכאן אמר, למועד חדש האביב, שמור שיהיה בחדש האביב, על ידי עיבורי השנים והחדשים, כמו שבא בקבלה. עכ"ד.

ובר"ה שם איתא, שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא, כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן, עברה לההיא שתא ולא תחוש לה, דכתיב שמור את חדש האביב. שמור אביב של תקופה שיהיה בחדש ניסן. (וע"ש בדברי רש"י ז"ל דזאת סברת אחרים בסנהדרין יג, ב), וא"ל לא תחוש שזו סברת יחיד, משום דהפסוק מסייעו, שיש לשמור חדש ניסן שיהיה באביב. ע"ש.

והרמב"ם (בהלכות קידוש החדש פ"ד ה"ב) כתב וז"ל, על שלשה סימנין מעברין את השנה (להוסיף עוד חדש). על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן. כיצד? ב"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן, או אחר זמן זה, מעברין אותה שנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב. ועל סימן זה סומכים ומעברים, ואין חוששין לסימן אחר. ועיין שם בהלכה ג' וד'.

ובהיותי בזה ראיתי סמך נפלא לאיסור שאסרו חז"ל את החמץ בפסח במשהו, וגם אסרוהו בהנאה. והוא בבעל הטורים שכתב כאן, וסמיך פסח לע"ז, לומר מה עבודה זרה אסורה בהנאה, ואוסרת בכל שהוא (ע"ז עד, א). גם חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא, (פסחים ל, א).