הרב עמאר - איזה מלאך שלח הי"ת לשמור על ישראל בדרך בהיותם במדבר

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (כג, כ)

רש"י ז"ל כתב, כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם, כי לא אעלה בקרבך (להלן לג, ג).

וכבר הזכרתי למעלה דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה, שהקב"ה יודע מי יחטא ומתי יחטא, ושאין סתירה לבחירה החֹפשית, כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ולא כידיעותינו ידיעותיו, וע"ש בדברי הרמב"ם ז"ל. וע"כ לא יפלא לשון זה שאומר "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא". ואפשר עוד, שהכונה היא שנתבשרו, שאם יחטאו ח"ו, אז ה' לא יעלה בקרבם. ומיהו הלשון של רש"י ז"ל, "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא", נראה שמבשרם שעומדים לחטוא, ואין כאן רק אזהרה בעלמא.

והנה רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה, כתב, ורבים השתבשו בזה, יש אומרים כי המלאך הוא ספר תורה, בעבור כי שמי בקרבו, ואחרים אמרו הוא ארון הברית, וכו', וכל אלה דברי רוח, כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם, הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד, ז), המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח, טז), ומשה אמר, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, (במדבר כ, טז), ומלאך פניו הושיעם (ישעיה סג, ט) וכו', ובספר דניאל (י, כא) כי אם מיכאל שַׂרְכֶם. והוא הנקרא הגדול, כי הוא נכבד מאחרים רבים וכו', וזה המלאך (האמור כאן) הוא מיכאל. עכ"ל.

ורבינו הרמב"ן הביא דברי רבותינו במסכת סנהדרין (לח, ב) שדרשו, שהוא מטטרון ששמו כשם רבו, שהוא בגימטריא שד"י. וכתב שכל זה מלשון רש"י ז"ל והוא ברש"י סוף פסוק כ"א.

והרמב"ן ז"ל הקשה שהנה גזרה זו לא נתקיימה, שה' אמר להם, ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך, (להלן לג, ב - ג), ומשה ביקש רחמים ואמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע איפה וגו', הלא בלכתך עמנו. ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו, גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה.

והשיב רבינו הרמב"ן ע"ה שבימי משה אכן לא התקיימה וכמו שאמר לו (שמות לג, יז), כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, אבל אחר מיתת משה שלח להם מלאך, שנאמר (יהושע ה, יג - יד), ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו', ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, וע"ש שכתב רבינו שהמלאך לא אמר דבר שבגללו נגלה אליו, רק להודיעו שמעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא למלחמה, וזה שאמר "עתה באתי", ואמרו במדרש תנחומא (פי"ח), אני שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי, ולא רצה שאלך עמו, וכיון שמת משה חזר אותו שר למקומו. לזה אמר כאן, הנה אנכי שולח מלאך.

וע"ש עוד מה שכתב ע"ד האמת, "המלאך" הוא המלאך הגואל, אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד) והוא שאמר (בראשית לא, יג), אנכי האל בית אל, כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא, ורבותינו בסנהדרין (לח, ב), אמרו שהוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך וכבר פירשתי זה בסדר בא, (לעיל י"ב, י"ב), ע"ש עוד בדב"ק.

ועיקר כונתו ז"ל, שבכל מקום שנמצא מלאך זה, שם שכינה חונה, ושמו בקרבו. ועל כל פנים, בודאי שאינה דרגת "פניך הולכים" שביקש משה רבינו ע"ה, אלא היא על ידי שליח, ואולם שליח נכבד עצום ורב, מ"מ משה רבינו ע"ה דחה אותו, ואמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ונדחתה ההנהגה שעל ידי המלאך עד לימות יהושע.

ורבינו בעל אוה"ח הק' כתב, פירוש מלאך זה, הוא המלאך הגואל את האבות, לא משרת ממשרתיו אלא מלאך גדול, כידוע למשכילים, כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי, אלא הוא יתברך ושכינת עוזו המתיחדת עמו, בסוד ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט). עכ"ל. ואפשר שרומז לזו"ן ואולי גם הרמב"ן מתכוין כן, ועכ"פ מדבריהם עולה שההנהגה היתה ע"י שליח, וע"כ משה רבינו דחה לזה.

ועיין עוד ברמב"ן ז"ל שם ד"ה וגם שם, שבמדרש רבה (שמות לב, ט) אמרו הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים, וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק אמר, ישלח מלאכו לפניך, וביעקב המלאך הגואל אותי, וכו', אמר הקב"ה למשה גם עתה מי ששימר את האבות ישמור את הבנים. וכו'. וסיים בזה"ל, ומ"מ לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא, שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו (של שר צבא ה') כענין שנאמר (לעיל יז, יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותיהם, והוא גבריאל הנלחם להם. וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו, כי בא לעשות נקמה בגוים, תוכחות בלאומים. עכ"ל.

ובדרך אפשר י"ל שגם המלאך שעמד לבלעם בדרכו וחרבו שלופה בידו, ומתחילה ראתה אותו האתון ולא ראהו זה שהתגאה לומר, נאום יודע דעת עליון (במדבר כד, טז), אפשר שהוא מלאך גבריאל שנלחם מלחמותיהם של ישראל, ובא להושיעם מידי אותו רשע שבא לקללם.

ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר עוד, שהפסוק הזה מדבר גם על המלאך שישמרם בדרכים, כי כידוע כל הדרכים בחזקת סכנה (כמ"ש בירושלמי והובא בראשונים בענין תפלת הדרך).

והוא המלאך השומר בדרכים, אשר על זה נאמר, כי מלאכיו יצוה לך, לשמרך בכל דרכיך. ושמו רמוז בסופי תיבות אלו, כי מלאכיו יצוה לך, יוה"ך. וכן רמזוהו בהלכה הידועה, יחיד ורבים הלכה כרבים, ר"ת השם הנזכר. וכתבו המקובלים להזכיר פסוק זה, וגם הלכה זו אחר תפלת הדרך כדי לכוין בזה (וענין כונה זו מבואר בשעה"כ דרושי תפלת השחר דרוש ג, וראה במעבר יבק מאמר ג' פ"ט).

ומשמעותו הוא שהוא עומד וחרבו שלופה בידו, להכות כל המזיקים והמשטינים, וחרב זו, ט"ז פיפיות יש לה, וזהו, י"ו – ה"ך, שבשש עשרה פיפיות שבחרבו הרמוזים באותיות י"ו, בהם מכה, והיינו: הך. ובפירוש ההגדה של הגאון רבי חיים פלאג'י ע"ה, כתב, שהשש עשרה פעמים ששופכים מכוס היין לתוך קערה, ויחד עמם שופכים בכל פעם גם מים כנהוג, הם מכוונים כנגד העשר מכות, ועוד שלש כנגד ר"ת שלהם, דצ"ך עד"ש באח"ב, ועוד שלש אחרות כנגד, דם ואש ותמרות עשן, הרי שש עשרה. כנגד החרב של שש עשרה פיפיות שבה הכה הקב"ה את המצריים במצרים, כמו שמבואר בחז"ל. ולזה רמז בעל ההגדה באומרו: והיא שעמדה, הי'א בגימטריא שש עשרה, והאות וי'ו של והיא, היא ו' החיבור, ובס"ד הוספתי עפ"י דבריו ז"ל, שעל כן כתוב בספרי ההגדה שכשמתחיל לקרא, והיא שעמדה, יקח הכוס השני בידו וצריכים להבין הענין, ועפ"י הנזכר יש לומר שהואיל ובתיבה זו רמוזים שש עשרה פיפיותיו של החרב הנז', והכוס הזאת היא המיועדת לשפוך ממנה ט"ז פעמים כהנ"ל, שהם מכוונות נגד החרב הנ"ל, ע"כ נוהגים שבעל הבית מגביה הכוס הזאת בעת שאומר והיא שעמדה, ואולי למלאך זה ירמוז הכתוב כאן, באומרו, הנה אנכי שולח מלאך לפניך, לשמרך בדרך.