הרב עמאר - שמות

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (כה, ג-ח).

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (כה, ב)

בפסוק זה יש כפילות לשון ברורה, האומרת דרשני, ויקחו לי וגו', תקחו את תרומתי. ועוד למה קורא לזה "תרומה", ובמה הדבר שונה מאדם שקונה תפילין וציצית לקיים מצות ה' עליו, וכי יקרא לוקח תרומה לה', או הוצאות שבת ויו"ט וכי המוציא הוצאות יקרא נותן תרומה לה', ולמה דווקא במצות הקמת המשכן שהוא לכפרת עון העגל, ונבנה לצורך עם ישראל, כדי שתשרה שכינה בישראל להגנתם בגשמיות, ולהשפעתם הרוחנית שלא יחסר המזג, והוא לצרכם, למה קורא למצות בנייתו "תרומה" וחוזר וכופל. מה גם, כי לה' הארץ ומלואה, ומשלו נתנו לו, אלא שהי"ת חפץ בחיים ואוהב עמו ישראל לזכותם ולהרבות בקדושתם וכל זה לנו הוא ולבנינו, א"כ למה הלשון אומר "ויקחו לי וגו' תקחו את תרומתי".

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (כה, א-ב)

כתב הראב"ע ז"ל שבעלות משה לראש ההר (עיין סוף הפרשה הקודמת), דבר לו על דבר המשכן. והטעם, שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו, ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר. עכ"ל.

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי, וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי, וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ, וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חשֵׁב, שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר, וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר: (כח, ב-ח)

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: (כח, ד)

האוה"ח כתב, קשה למה לא מנה הכתוב אלא ששה בגדים, והשמיט ציץ הקדש ומכנסים. ע"ש.

וכבר עמד ע"ז רבינו הראב"ע ז"ל, וכן בעל הטורים עיין בדבריהם. שהציץ אינו לבוש, ומכנסים הוא בכל אדם, ואין שייך בו תפארת. והאוה"ח הוסיף שהכתוב רמז לשני אלה בכתובים כיעו"ש בדב"ק.

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: (כח, ג)

בענין ואתה תדבר, ראה מ"ש בזה באור החיים וגם בכלי יקר. והנה זו פעם שלישית שאמר הכתוב "ואתה" תוך חמשה פסוקים, ואתה תצוה, ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר. וכפשוטו נראה דזה בא במקום שרגיל לומר ויאמר ה' אל משה. וכן וידבר ה' אל משה וגו'. וכאן התקיימה קללתו של משה שהוציא מפיו ואמר ואם אין וגו', שעל כן לא נזכר שמו בפרשה הזאת כלל, וכמ"ש רבינו יעקב בעל הטורים בתחילת פרשה זו. ע"כ בכל ציווי אמר ואתה תצוה לשון ואתה בלבד.

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: (כח, ב)

רש"י ז"ל כתב "לאהרן אחיך", משה לא נשתמש בבגדי כהונה (בשבעת ימי המילואים) דכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך, והוא היה זר אצלן, ועפ"י הדיבור שימש ולא הוזכרו בגדים. ומקורו בע"ז (לד, א).

ובאוה"ח הק' הזכיר דברי הגמ' בע"ז שם, דאמרו, שאלו את ר"ע במה שימש משה כל שבעת ימי המילואים, לא הוה בידיה, אזל ושאל בבי מדרשא, אמרו לו בחלוק לבן שאין בו אמרא. ע"כ. נמצא דרק בכהנים מעכבים הבגדים אבל מי שאינו כהן תתרצה עבודתו גם בלי בגדי קדש. והוא מ"ש "לכבוד ולתפארת", כי אין הבגדים לצרכי עבודה בלבד, אבל בעבודתו של משה בשבעת ימי המילואים לא היה צריך לבגדים, שאינם אלא לכבוד למשרת קבוע לעבודתו. ע"ש.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (שם)

הנה ראיתי עתה פירושו הנפלא של הקדוש אור החיים, שפירש עפ"י מה שאמרו (שמו"ר ג, יז), שהכהונה הגדולה היתה מיועדת למשה, אלא משום שמיאן ללכת בדבר ה' כמה פעמים עד שחרה בו אף ה'. והעביר הכהונה לאהרן, באומרו לו הלא אהרן אחיך הלוי, פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן, לזה אמר לו ואתה הקרב וגו', פי' לא רק מצד הציווי של ה', אלא אתה מצד עצמך תקרב אותו, וזה יהיה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה'. ואומרו, "אליך", לכפרתך ואין לך קרבן גדול מזה. וש"י.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (כח, א)

כתב רבינו הראב"ע ז"ל "ואתה", בעבור היות משה כהן הכהנים בתחילה, על כן טעם הקרב אליך וכו', ועיין בדב"ק. וכן יעויין בדברי רבינו יעקב בעל הטורים.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שם)

ראה בדבור הקודם מה שכתבתי בשם הרמב"ן ז"ל, למה אמר "אליך" ועיין עוד בבעל הטורים ובספורנו מזה, וגם בספר אור החיים הקדוש כמה פירושים על זה. ע"ש.