הרב עמאר - החומרים שמהם נבנה המשכן

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (כה, ג-ח).

אע"פ שתרומה זו באה לעשיית המשכן, מ"מ לא נתן בה הי"ת קצבה ומדה, אלא אשר ידבנו לבו, של כל אחד ואחד מישראל, וכמו שפירשתי במאמר הקודם, על כל פנים כתב ופירט מה המה הדברים הנדרשים לעשיית המשכן, שבזה אין לאדם השגה כלל, לדעת איך יהיה משכן שבו תשרה שכינה, ומה יהיו כליו, ומאיזה חומר יעשה כל דבר ודבר, ומה תהיה צורתו, ואיזו מדה ואיזה משקל יהיה לכל דבר, וכן על זה הדרך, כל זה הוא בחינת הנסתרות לה' אלהינו, כי לו נתכנו עלילות, ויודע את אשר יחפוץ, וסודות גדולים ועמוקים יש בכל פרט ופרט קטן כגדול, והרואה מה שכתב האוה"ח הקדוש על היריעות והמדות שנקבעו בהם, אשר הם מכוונים לצירופי שמותיו יתברך, יבין אפס קצה מחשבת המלאכה הגדולה הזאת, שאיש לא יכול אפילו לעמוד בביצועה למעשה, רק לאלה אשר נתן ה' חכמה ובינה ודעת, והקמת המשכן כולו לא היתה יכולה להתבצע ע"י שום איש מישראל כי אם משה בכבודו ובעצמו, "ויקם משה את המשכן", והיה מקים ומפרק כל שבעה ימים, עד היום השמיני (שהשמיני הוא מעל הטבע כולו), שאז הקים משה את המשכן, ועדיין לא שרתה שכינה עד שהתפלל על זה כידוע.

וזאת לאחר עמלם של בצלאל ואהליאב וכל עושי המלאכה אשר ה' מילא אותם ברוח חכמה עליונה, שיוכלו לעמוד במשימה הקדושה והעמוקה הזאת, ואחר אשר נאמר על כל פרט ופרט שנעשה, "כאשר ציוה ה' את משה", כלומר הכל בחכמה ובמחשבה נכונה הראויה לכל פרט, אין יוצא מכללא, ודייקו בתכלית הדיוק עד שהתורה מעידה על כל דבר ודבר שהוא מושלם בתכלית, כאשר ציוה ה' את משה. ועדיין היו צריכים להקמתו של משה ולתפלה למשה.

ואם בביצוע המלאכה כן הוא, הרי ביצירה עצמה פשוט וברור שאין מי שיאמר ויחשוב בזה, זולתי ה' בכבודו ובעצמו, והוא מצוה ומפרט באורך ובדקדוק נורא.

ואשר על כן מפרט להם מה תהיה התרומה, כי רק לפניו ידוע הענין ואומר וזאת התרומה וגו', שאעפ"י שהוא חפץ בתרומתם של ישראל ונדבת לבם, שיהיו הם חפצים ונכספים שהשכינה תשרה עליהם, וכבודו עליהם יראה, וישקיעו בזה בכל מאֹדם ויקריבו מעצמם ומכל אשר להם, להשיג מטרה נשגבה זו, צריכים הם לשמוע ממנו יתברך פרטי הענין, וראשית חכמה הם החומרים שמהם תהיה תרומתם, וע"כ סמוך לציווי של ויקחו לי תרומה, אמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וגו'.

והרי זה דומה למדינה קטנה המוקפת באויבים רבים, המאיימים להשמידה, והיא נאבקת על קיומה. בצר לה פנתה לאחת המדינות הגדולות והחזקות, והציעה לה להקים מחנה צבאי עצום ורב בתוך המדינה הקטנה, כדי לשרת את צרכיה של המדינה הגדולה שתוכל לשמור על עניניה ונציגותיה שבאזור של אותה מדינה קטנה. וגם המדינה הקטנה תשיג מבוקשה, להיות הדבר מגן וצינה עבורה, שכאשר ידעו שכנותיה, שצבא המדינה הגדולה ההיא חונה במדינה הזו, הדבר ירתיע אותם שלא יבואו עליה במלחמות, ומעתה ידעו ויכירו שבבואם למלחמה כזו לא עם המדינה הקטנה הזו לבד הם מתעסקים, אלא יתפרש הדבר כהתקפה נגד אותה מעצמה החונה שם, ודעת לנבון נקל, שאחר שהמעצמה ההיא הסכימה לאותה הצעה, הם בודקים בעצמם את תנאי השטח המתאים למשימה זו, ושולחים מומחים צבאיים ומדיניים, לקבוע איזה מקום הראוי להם לצרכיהם, וכן בונים תוכנית בה מפרטים כל הדרוש להם מן החומרים הנדרשים להקמת מחנה גדול כזה, ואיזה מבנים צריך להוציא מהסביבה, וכן סלילת כבישים הנדרשים ועוד, ואעפ"י שגם המדינה הקטנה בקיאה בבניית ערים ומחנות, ויש לה מהנדסים ומתכננים, מ"מ למעצמה הגדולה יש נסיון רב יותר וגם ידע גדול, והם קובעים לפי הסדרים הרגילים אצלם, והמארחים מקבלים תכתיביהם ברצון, ועל אחת כמה וכמה כפולה וכו', כשמדובר במשכן לשכינה, שלזה אנו נכספים ומצפים, כדי שתשרה שכינה ותהי חופפת עלינו להגן עלינו ולהושיענו מכל צרינו. ולזה ציוה ה' לבנות משכן שבו תשרה שכינה בתוכנו, והוא דבר שאין לשום נברא השגה אפילו כל שהיא, להבין מה צריך ומה ראוי להשראת השכינה. וע"כ מיד אומר להם: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, ואחר שציין כל החומרים שהם נדרשים לתרום, אמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. שעל ידי התרומות הנ"ל יעשו המשכן כפי שיצוה אותם, ואז ישיגו המטרה הנכספת שהיא "ושכנתי בתוכם".

וכתב רש"י ז"ל, ועשו לי, לשמי בית קדושה. וע"ש בשפתי חכמים (אות פ'). ונראה דרצה לומר שאעפ"י שיש לנו בזה הישג גדול שתהיה השכינה על ראשינו, ותשכון בינינו תוך מחננו, ותהיה לנו לחומה ומחסה, מכל אויב ואורב, ותהי ברכה בבתינו ואורה בזבולנו, וזה ברור ופשוט, עם כל זה אין לנו להתכוין להנאתנו ותועלתנו, אלא לשמו יתברך ויתעלה, לעשות בית קדושה לשמו.