הרב עמאר - הויתור על ענינים חשובים עבור תיקון הנפש

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (שם)

הנה ראיתי עתה פירושו הנפלא של הקדוש אור החיים, שפירש עפ"י מה שאמרו (שמו"ר ג, יז), שהכהונה הגדולה היתה מיועדת למשה, אלא משום שמיאן ללכת בדבר ה' כמה פעמים עד שחרה בו אף ה'. והעביר הכהונה לאהרן, באומרו לו הלא אהרן אחיך הלוי, פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן, לזה אמר לו ואתה הקרב וגו', פי' לא רק מצד הציווי של ה', אלא אתה מצד עצמך תקרב אותו, וזה יהיה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה'. ואומרו, "אליך", לכפרתך ואין לך קרבן גדול מזה. וש"י.

עוד פירש הרב ז"ל, שהנה ע"י החטא מתרחק איזה ענף מנשמתו, שכנגד הענף שפגם בו ע"י החטא שחטא, הגדול לפי גודלו והקטן וכו'. וע"י שסירב לשליחות גרם להתרחקות של אחד מענפי נשמתו, ואעפ"י שנענש בינתיים הפגם עומד מרחוק עדיין, לזה אמר לו "ואתה הקרב אליך", פי' הקרב לעצמך, אותו ענף שהיה מרוחק תקרב אותו עתה כי זה תיקונו ע"י העונש הנזכר.

וע"פ זה הוסיף דבר נפלא מאד מאד וז"ל: ומזה אני משכיל על דבר שאמרו בברכות (נד, א), חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, ומפרש בגמ' (שם ס, ב), לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, ע"כ. והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועפ"י הנ"ל שהיסורין מקרבים את ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, ואין רע ומר כעוזבו את ה', וע"י היסורים יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל. (ור"ל דמשום כך חייב לברך ולקבל הרעה בשמחה, כמו ששמח בטובה שטובה גדולה ואמיתית היא בשבילו).

ואמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, כדי שיראה שהוא חפץ ביקרו של אהרן, ואע"פ שהבגדים הן חובת גברא העומד לשרת, רצה ה' לזכות את משה שיראה חיבה לאהרן אחיו, (שבזה יתקן מה שנפגם), עו"כ שאפשר שעשאם משלו, ואע"פ ששנינו ביומא (לד, ב), שבגדי כהנים באים משל צבור, הנה אמרו שיחיד יכול להתנדבם ולמוסרם לצבור וכן צוהו ה' לעשות. עכ"ל.

והנה דבריו יובנו ביתר שאת עפ"י משל לאדם שהיה חולה וחוליו מסכן את כל גופו רח"ל, ושאל ברופאים ואמרו לו שתרופתו אחת, שיכרתו אותו אבר בטרם תתפשט מחלתו לאברים אחרים, ועל אף גודל צערו שמח להתפטר מזה, כי בנפשו הדבר, והיתה לו נפשו לשלל, כן הדבר הזה שעל ידי החטא פגם וגרם הרחקה קשה ונדחה מפני ה' במדת מה, ואמר לו הקב"ה שיש דרך לקרבת ה' כבתחלה, על ידי שיפסיד תפקיד כהן גדול וזה ימסר לאהרן אחיו, ושמח משה בדבר שניתנה לו אפשרות לתקן מה שפגם, ביודעו את מעלת הענין, וכי אם יתן כל הון העוה"ז, למנוע הפסד כל שהוא בעוה"ב, הרי הוא כאפס וכאין, והוי כמו שמשלם על קנין בית או דבר חשוב, בכסף שהילדים משחקים בו, שאין לו שום ערך לאמיתי כלל, וכולו ריוח. כן השגות העוה"ז אינם אלא דמיון והבל, ושילם בזה בעד שלמות נפשו, ואעפ"י שכאן מיירי בתפקיד רוחני שיש בו עבודת ה' במשכן, אפ"ה שמח לתקן הפגם, והוא יעשה רצון הקב"ה באהבה במה שאפשר לו.

תדע שרבי חנינא בן דוסא בחר בעניות נוראה, ובלבד שלא יפסיד מאומה מחלקו בעוה"ב. וזה הוא בכל מאדך שאפילו לוקחין כל ממונו הוא שמח, כדי לתקן אשר עיות, דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא ח"ו, וע"כ אמרו אפילו לגדולי עולם שיפשפשו במעשיהם על הנזקים שבאו להם.