וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: (כח, ג)
בענין ואתה תדבר, ראה מ"ש בזה באור החיים וגם בכלי יקר. והנה זו פעם שלישית שאמר הכתוב "ואתה" תוך חמשה פסוקים, ואתה תצוה, ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר. וכפשוטו נראה דזה בא במקום שרגיל לומר ויאמר ה' אל משה. וכן וידבר ה' אל משה וגו'. וכאן התקיימה קללתו של משה שהוציא מפיו ואמר ואם אין וגו', שעל כן לא נזכר שמו בפרשה הזאת כלל, וכמ"ש רבינו יעקב בעל הטורים בתחילת פרשה זו. ע"כ בכל ציווי אמר ואתה תצוה לשון ואתה בלבד.
"את כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה", לכאורה קשה דהיה לו לומר אשר "מלאתים" רוח חכמה בלשון רבים, שהרי אמר "חכמי לב", וכבר עמד על דקדוק זה רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה, וז"ל וי'ו מלאתיו שב אל לב. עכ"ל וכונתו פשוטה, שה' אומר אני מלאתי את הלב של כל חכם וחכם ברוח חכמה, וע"כ כתב מלאתיו לשון יחיד.
אמנם מה שקשה הוא אומרו חכם לב, וחכמי לב, כי הלא משכן החכמה במוח ולא בלב, וכן נאמר בפתיחת אליהו ז"ל, חכמה מוחא, בינה ליבא ובה הלב מבין.
אלא שכאן הקב"ה יצק חכמתו לתוך לבם פנימה, שגם לבם שהוא מקור הרצונות והתאוות, יהפך ללב חכם, שאינו הולך אחר תאוותיו ורצונות בלא הבנה ובלא מחשבה כלל, ויהיה חכם ונכנע אל המוח שהוא מקור החכמה ויקדים מחשבה למעשה, וישקול כל רצון גדול וקטן, במשקל נכון ואמיתי, לדעת האם רצוי הדבר לפני ה'.
ואולי זו הסיבה שהקדים ואמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שכונתו שמשה רבינו יקדים וידבר עמם להכין לבם ויפתחו פתח אפילו כחודו של מחט, וה' הטוב יגדיל וירחיב להם ברוב חסדיו, עד שיזכו לשמוע להבין המצוות אשר ציוה ה' ברוך הוא, בדקדוקיהם, בהבנה עמוקה ולעשותם באהבה.