וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (כח, א)
כתב רבינו הראב"ע ז"ל "ואתה", בעבור היות משה כהן הכהנים בתחילה, על כן טעם הקרב אליך וכו', ועיין בדב"ק. וכן יעויין בדברי רבינו יעקב בעל הטורים.
ועדיין צריכים להבין למה חזר שוב וכתב תיבת "ואתה", ולפי מה שפירשתי בדבור הקודם שהקב"ה פקד על משה לזרז את בני ישראל במצות תלמוד תורה ובעמלה באמת עפ"י מ"ש האוה"ח, ע"ש. וכתבתי שאינו מספיק שיאמר להם אלא הוא צריך להיות להם דוגמא חיה, כעמוד אש לפני המחנה, שיראו אותו וכן יעשו, וע"כ אמר לו, ואתה תצוה את בני ישראל, שאתה עצמך במעשיך ובדבקותך בשקידת התורה בעמל וביגיעה, עד שהגעת למה שהגעת, אתה תצוה להם ואתה תלמדם כדת מה לעשות.
וי"ל דגם על אהרן מצוה, שלא יסתפק באמירה נעימה לקרבו ואת בניו עמו, אלא שיהיה לו לדוגמא אישית במסירות שלו על התורה, ועבודת ה' בטהרה, ע"כ אמר לו, ואתה הקרב אליך שתקרבו שיהיה כיוצא בך קרוב בכל מדה ועבודה, שתהיה עבודתו עבודה תמה וזכה, וכן תקרב גם את בניו, כי עבודת ה' מוטלת עליהם, ועתה מיסדים יסוד עבודת הכהנים במקדש לדורותם, ואם השרש יהיה בנוי על תילו, בכונה טהורה ובמחשבה זכה, כל התוצאות תהיינה עפ"י זה, המורם מהם כיוצא בהם, ועל כן ציוה לו שיקרבם בקירבה עצמית לאות ומופת, ואמר לו, ואתה הקרב אליך.