הרב עמאר - אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה ויתבאר מהו עמלה של תורה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שם)

ראה בדבור הקודם מה שכתבתי בשם הרמב"ן ז"ל, למה אמר "אליך" ועיין עוד בבעל הטורים ובספורנו מזה, וגם בספר אור החיים הקדוש כמה פירושים על זה. ע"ש.

ובסוף דברי האוה"ח ע"ה כתב וז"ל ובדרך רמז יתבאר הכתוב ע"ד מאמר הובא בספר זהר חדש (ח, א), כי ארבע גלויות של ישראל, כל אחד מהם נגאלו בזכות אחד, גלות ראשון נגאלו בזכות יעקב, והרביעי תלוי בזכות משה, ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה. וזה שרמז הכתוב כאן באומרו, ואתה תצוה את בני ישראל, ע"ד כי מלאכיו יצוה לך, או ע"ד אומרם אין צו אלא מלכות, כי הוא ימלוך עלינו לעתיד. ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וזה הוא אומרו, "ויקחו אליך שמן זית זך", ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה שמן מאיר לעולם כך התורה (דברים רבה ז, ג והם דברי הזהר שכתבנו בסמוך), ודקדק לומר "זך", שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנטר ח"ו או להתגדל וכדומה אלו הם שמריה. ואמר עוד "כתית", שצריכים לעסוק בתורה ולכתת גופם וכוחם, ע"ד אומרו, זאת התורה אדם כי ימות באהל (זוה"ק ח"ב קנח, ב) וכבר כתבתי ענין זה בחפצי (ר"ל בספרו חפץ ה'), בענין המימינים בה. עכ"ל.

והדברים נאים למי שאמרן, וראוי לכל בעל נפש לשים לבו לדבר זה, ולשננו דבר יום ביומו, עד כי יבא שילה.

ומכלל הדברים עולה דמפרש מה שנאמר "אליך" היינו לגאולה שלך, שהיא הגאולה האחרונה שתלויה בזכות משה רעיא מהימנא, וכמ"ש האוה"ח עצמו בפרשת ויחי בפסוק אוסרי לגפן עירה וכו'. בשם הזהר החדש, שמשה גאל אותנו ממצרים, והוא יגאל אותנו בגאולה האחרונה מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה. וכתב עוד שאי אפשר שתהיה הגאולה הזו אלא בזכות למוד התורה, ושעל כן מתארכת הגלות, משום שעדיין חסרים אנו מן התורה, ובפרט מזה שצריכה להיות זך וכתית, שתהיה לשמה נקיה מכל רבב ומכל פניה אישית, וכתית שיכתת כוחו וגופו בעמלה של התורה, ויתיגע בה כמו שהזכיר בדבריו הקדושים כאן.

עוד כתב שם: ואמרו למאור, תתפרש ג"כ כפי דרכינו, כי בזמן הגלות נמשך מאור הלבנה שנקראת המאור הקטן, ונפרד אלוף ממנה, ושפחה תירש גבירתה, ולזה יצו כי יכוין בשמן זית להאיר למאור וליחדו במכוון, גם יכוין למאור הגדול כי כבר ידעת מאמרם ז"ל (מגילה כט, א), בפסוק ושב ה' (דברים ל, ג), שלא אמר והשיב (שאמרו כביכול הכתיב שיבה לעצמו, כי ה'א שכינתא בגלותא עד שישיב ה' שבות עמו). וע"ש עוד והוסיף, ואומרו להעלות וגו'. עולה תמיד, ותמיד זה אין לו שיעור, ולא תשוב לדאבה עוד, והיה לך ה' לאור עולם. וע"ש עוד בזה. ע"כ מדברות קדשו זיע"א.

ונמצא דאחר שיתגלה המאור הגדול לגאול עמו ונחלתו בגאולה הזאת האחרונה התלויה בזכות משה רבינו ע"ה, אור עולם יהיה לנו ולא נוסיף עוד לדאבה, אלא הולך ואור לעולמי עולמים, ולא יפסק ולא יחסר עוד לנצח. יראו עינינו וישמח ליבנו במהרה בימינו אמן.

ואמרתי אוחזה בשולי אמרי קדוש בנעם שיחתו כמדת עוניי, לאור באורו הגדול כמציץ מן החרכים, להוסיף ברמ'ז שכבר רמז וגילה, גלייה לדרעיה ונפל נהורא רבה מזיו הוד תורתו, תורת אמת היתה בפיהו, ואני דל ועני בדעת אומר איזה גרגרי מילי זעירי, וזכותו תעמוד לי.

והנה הרב זללה"ה פירש "ואתה תצוה" אין צו אלא לשון מלכות ותצוה מלשון צוותא, כמו, כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא, יא), וכנ"ל. ואולי י"ל עוד עפ"י מה שאמרו חז"ל (ראה קדושין כט, א), אין צו אלא לשון "זירוז", והואיל ומדובר בלימוד תורה הרמוז בשמן זית וכמו שהעלה רבינו ע"ה, לזה צריך זירוז גדול ועצום, שכיון שמצות תלמוד תורה כנגד כולם, גם היצר הרע של ת"ת הוא כנגד כל היצרים של שאר מצות וקשה מכולם, ה' יצילנו, ותראה שיש רבים שעושים מצות באהבה וברצון, ואולם ללמוד תורה אינם מצליחים, ויש שנותנים ממון רב להחזיק ידי ת"ח ולומדי תורה, מתוך אהבתם והערכתם לתורה, ועם כל זה אינם מצליחים ללמוד בעצמם, ולזה צריך זירוז גדול ותמידי בכל עת ובכל זמן.

ועוד שכיון שעיקר הלימוד הוא העיון בעמל וביגיעה רבה, שבזה האדם יורד להשיג בהבנתה כפי כוחו וכפי שקיבלה נשמתו בסיני, (וכבר כתב החזון איש באגרתו, שכל סגולות התורה לא נאמרו אלא בעמלה). והוא אשר כתב רבינו כאן, דבעינן שיהיה הלמוד זך ונקי מכל רבב ופניה אחרת, וצריך להיות "כתית", שיכתת גופו וכוחו וימית עצמו עליה. ולזה צריך זירוז גדול, שכן טבעו של אדם להמשך אחר ההנאות והרצונות החומריים, שממנו הוא נוצר, וכדי לגבור על טבעו ויעמול ויתיגע בתורת אלהים חיים, צריך לזה זירוז באומר ובדברים ובחכמה ובדעת עד שיהיה נמשך לזה, ומצוה מוטלת על חכמי הדור לזרז ולחזק בני דורם בענין זה השכם והערב, וכדי שיהיו דבריו נשמעים שהמוכיח בעצמו יעמול ויתמיד בה, וימית עצמו באהלה של תורה. לזה אמר לו ה' למשה, "ואתה תצוה" אתה תזרז אותם במצוה זו שיעמלו ויתיגעו בתורה וימיתו עצמם להתרחק מהנאות העולם הזה, ומן הרדיפה אחרי עניניו, שהאדם נבהל להרבות הון ועושר, ואין דורש לענין הנפש והרוחניות (אין דורש לנפשי), וכל מה שהוא עמל על רבוי הרכוש והממון קל בעיניו, ומוותר גם באכילתו ושתיתו ובשמירת בריאותו, וממית עצמו להרבות רכוש של הבל וריק, שאין לו אלא שעתו בלבד, ויש עושר וגו' רח"ל. ובשביל להשפיע עליהם שישנו דרכם לטובה, צריך שיצוה ויזרז לזה אדם שהוא דוגמא טובה בזה נאה דורש נאה מקיים, ויעמוד על זה בעקביות לבאר להם חן ערכה ורום מעלתה, וממנו יראו וישמעו וכן יעשו בעה"ו, אשר על כן אמר למשה, ואתה תצוה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך, לקרב הגאולה התלויה בזכות שלך. וכנ"ל.

ועוד י"ל דהכי קאמר, שע"י זה שאתה הוא המצוה, הם יכולים ללמוד אל נכון מה הגדר של עמל בתורה, כי יש אשר קורא מעט ושונה מעט, וחושב שעשה כבר את חלקו בתורה, והוא רחוק, אמרתי אחכמה וגו', הוא חשב בדעתו שהוא כבר חכם בחכמת התורה וכו', אך, והיא רחוקה ממני, כי לא ידע להבין מה הוא עמל ומה היא יגיעה וכו'. אבל כשאתה מצוה אותם אז יש להם דוגמא ומקבלים מושגים מה השיעור והמדה בעמלה של התורה וביגיעתה. תדע שפעמים רבות יחשוב האדם בדעתו שהוא לומד תורה ועמל בה, ויהיה שש ושמח בחלקו, עד שמזמן לו ה' להכיר איזה גדול בתורה ובעמלה, ואז הוא אומר לעצמו, אוי לי כי נדמתי, שדימיתי בעצמי שאני שקדן ועמל בתורה, ועתה אני רואה כמה אני רחוק מעמלה ומשקידתה. וזה הוא ואתה תצוה שתזרזם על התורה, ואז ויקחו אליך כיוצא בך, שאותך יראו וישמעו ממך תוכחות חיים, וממך ילמדו להמית עצמם באהלה של תורה, ושיהיה למודם זך וכתית למאור, להעלות נר תמיד.

ומזה ילמד כל איש ישראל לשמור ולהזהר להיות דוגמא טובה ונכונה לבניו, שכאשר הוא עושה תורתו קבע, וכל רגע פנוי מנצלו לת"ת, הילדים רואים ומבחינים בו הדק היטב היטב, וכן הם מושפעים ומשתדלים להיות כיוצא בו, ואפילו אם הולך לעבוד לפרנסתו ופרנסת בני ביתו, יצא אדם לפעלו ולעבודתו, ומפני קושי הפרנסה נשאר לעבוד עדי ערב, מ"מ מקפיד על זמני התפילות, וקובע עתים לתורה ונזהר בהם מאד, וכשמזמן לו הקב"ה יום של חסד, וכן בימי שבתות, תחלה וראש נותן חלק לתורה, הרי הבן רואה וחש את אהבת התורה המפעפעת בלב אביו, וזה משפיע עליו השפעה גדולה, וכן יעשה. אבל אם משתמט והולך היום לא יכול ללמוד כפי שקבע, משום כך וכך, ומחר סיבה אחרת והוא הלוך וחסר, הבנים רואים ומבינים שאין חפצו בתורה כחפצו בעסק וכדו'. והם עושים את זה יותר ממנו. ולא יועילו תוכחותיו ודבריו בדברו אליהם לאמר, צריכים ללמוד וצריך להתעלות, והם שומעים באזניהם את תוכחתו, ולועגים לו בלבם, באומרים הרק אותנו ציוה ה' ללמוד תורה ומוסר, והוא אינו מצווה, ומבינים שאין אמריו בזה אמרים רציניים, ואינם לוקחים אותם לתשומת לבם, ובאמת עיקר ההשפעה החינוכית במדות ובדרך ארץ, היא בדוגמא האישית שהם רואים אצל אביהם והוריהם, וק"ו ביראת שמים. וכל זה רמוז במה שאמר ואתה תצוה, שאתה כלומר האישיות שלך, וההתיחסות שלך בלימוד וביר"ש, היא הדוגמא וזה הציווי הטוב ביותר.

ומה שאמר להעלות נר תמיד, הנה מלבד מה שלימדנו קדוש ה' באור החיים הנזכר, שהגאולה הזאת תהיה נצחית.

עוד י"ל ע"פ מה שפירשתי שמצוהו האל יתברך לזרזם בלימוד התורה, וללמדם עד היכן צריך לעמול בעמלה וכו'. בזה יתפרש שבא עתה לומר לו שעליו ללמד עד כדי להעלות נר תמיד, וכמו שאמרו בשבת (כא, א), והובא ברש"י ז"ל כאן, שפירושו הוא, מדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה. והיינו שצריך ללמדם עד שיהיו בבחינת עולה מאליה, ואולי לזה יכוין התנא באבות לאמר (אבות א, א), והעמידו תלמידים הרבה, ולא אמר ולמדו תלמידים הרבה, שלא די ללמדם, אלא בעינן שילמדם עד שיראה שאש תורתם עולה מאליה, וזה שאמר והעמידו, עד שיהיו עומדים מעצמם, בבחינת חי נושא את אצמו, ועולים לבד, אז יניח להם להתפתח עפ"י דרכם.

ומו"ר הגאון הגדול פאר החכמים רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל בעל משנת יעקב על כל הרמב"ם ז"ל. הוה מרגלא בפומיה לומר: והעמידו תלמידים הרבה, שלא מספיק ללמדם ולהניחם לנפשם, אלא לדאוג לתלמידים שתהיה להם משרה תורנית שיוכלו לעמוד על רגליהם, וזה נותן גם קיום לתורה עצמה. והיה נאה דורש נאה מקיים, שהיה משתדל לעודד כל תלמיד בעין טובה וברוח טהרה, לחזק ברכים כושלות, ולרומם רוחו של כל אחד ואחד, וגם לסייע בידו בכל האפשר להשיג מעמד תורני שימשיך להתעלות ורבים רבים לימד והעמיד, זכות הרבים תלויה בו, ויהיה מליץ טוב עלינו ועל כל ישראל אמן.