הרב עמאר - מה הטעם שציוה הקב"ה על הקמת המשכן

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (כה, א-ב)

כתב הראב"ע ז"ל שבעלות משה לראש ההר (עיין סוף הפרשה הקודמת), דבר לו על דבר המשכן. והטעם, שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו, ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר. עכ"ל.

ובמלים ספורות אלו הבהיר לנו הרב אבן עזרה ע"ה את השקפתו על הצורך בהקמת המשכן בתוככי בני ישראל. והוא, שאע"פ שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, עם כל זאת צריך מקום פנוי ומיוחד שבו יוכל משה לעמוד ולקבל דבר ה', פנים אל פנים כאשר היה מתנבא אדון הנביאים, וזה החל בהר סיני, אשר ירד עליו ה', וכתבתי בפרשת יתרו מזה ע"ד רש"י ז"ל בשם חז"ל, (שמות יט, כ) שהקב"ה הוריד את השמים התחתונים והעליונים והציעם על הר סיני כמצע על המטה, ועל זה העמיד את כסא כבודו, עד שכל ההר התקדש והיה קדש קדשים, ורק משה רבינו הורשה להכנס אליו.

ושם ציוה לו על הקמת המשכן ששם יהיה מרכז השכינה, ושם ידבר ה' אל משה. ומשם תצא הנהגתם של ישראל, ושם יוכלו לקבל את השפע הרוחני הראוי לכל אחד לפי הכנתו.

ואולי יש לפרש עוד בזה דהנה בהר סיני נאמר בסוף פרשת משפטים (לעיל כד, יח) ויבא משה בתוך הענן וגו' ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. וכתב רש"י משם הגמרא (יומא ד, ב) שהקב"ה עשה למשה שביל (או חופה) בתוך הענן שיבא שם. והיה צריך להיות שם בתוך האש כדי שתתבטל ממנו הגשמיות, וכתבתי משם הספורנו ומהר"ם אלשיך ע"ה, שהיה שם ארבעים יום וארבעים לילה כנגד הימים של יצירת הולד, ע"ש. ומהר"ם אלשיך ז"ל כתב עוד, שלכך נאמר, "ויהי משה בהר", שנתהוה להויה חדשה ונכבדה, עד שנעשה בריה חדשה והוצרך לזה ארבעים יום וכנ"ל.

והיות וענין ההר הוא הכנה חד פעמית כדי לתת תורה לישראל. ונבואת משה תמידית, ע"כ ציוהו להקים משכן ששם ידבר עמו.

ועוד אפשר לומר, שכל ההכנות הנ"ל היו נדרשים למעמד שהיה על הר סיני דוקא, אבל בבניית המשכן וכליו, והקמתו, ניתן למשה לשמוע דבר ה' פנים בפנים גם בלי צום של ארבעים יום וארבעים לילה, וגם בלי שיצטרך להיות תוך האש אוכלת שהיתה על ההר, על כן ציוהו על מצות המשכן. ואולי גם זה בכלל דברי הראב"ע הם כלולים.

עוד יש להוסיף, שההכנות של צום ארבעים יום וארבעים לילה רצופים ועמידה תוך האש ענן וערפל כל אותם ימים, הועילו לו לעמדו במשכן ולדבר עם ה' פה אל פה, ואילולי אותה הכנה דרבה, לא היה אפשר שימשך כן במשכן. ואילולי המשכן בו התרכזה ונחה השכינה, לא היה אפשר להמשיך הנהגה זו. על כן הוצרך להם המשכן ומיד.

ועיין עוד ברמב"ן ז"ל שגם הוא דרך בדרך זו ואעתיק מטוהר לשונו המופלא, בתחילה כתב שה' דיבר עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וציוה אותם ע"י משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קיבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה וכו'. והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון וכו'.

עוד כתב וז"ל, וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני, שוכן עליו בנסתר, וכמו שכתוב וישכון כבוד ה' על הר סיני, וכו', כן כתוב במשכן, וכבוד ה' מלא את המשכן וכו', והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני, ובבא משה היה אליו הדבור, אשר נדבר אליו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד, לו), מן השמים השמיעך את קולו וגו', כן במשכן כתיב (במדבר ז, פט), וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו, ונכפל וידבר אליו, להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת, ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום, ונשמע מבין שני הכרובים. כדרך ודבריו שמעת מתוך האש, (דברים ד, לו), וע"כ היו שניהם זהב. וכו'. (ועיין עוד במה שכתב להבין סוד המשכן וביהמ"ק). עכ"ל.

ונמצא דמה שכתבתי בעניותי, שהיו צריכים קדושה והשראת שכינה במשכן כדי שיוכלו לבא שם ולהשיג נבואתו פנים אל פנים. הנה הרמב"ן ז"ל תנא דמסייען, וכתב שאותו דבור שהיה בהר סיני, ואותו כבוד ה' שנגלה להם שם, כן היה במשכן, והמדקדק יפה בדברות קדשו, ובמלים המועטים שכתב הראב"ע ז"ל יראה שהכל עולה אל מקום אחד.

ומה שכתב שלכן נכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול יורד מן השמים וכו'. צריכים להבין דברי חז"ל וחידותם, ובמקום אחר פירשתי בס"ד, שבמכוון ירד תחלה קול ה' בין שני הכרובים, ואח"כ נשמע באהל מועד, משום שהכרובים היו משקפים את המצב הרוחני של עם ישראל, וע"כ הקול היה בא לשם כדי לקבל שם תוארו, אם יהיה אותו הקול קול של חסד, או קול גבורה, קול של תפארת או הוד או מלכות שכן שבע קולות הם, ומבוארים במזמור הבו לה' בני אלים, ע"ש. והקול הוא אחד קולו של הקב"ה יחידו של עולם. ובשעה שהוא יורד מהשמים אין לו שום תואר לא חכמה ולא בינה, לא חסד ולא גבורה, ורק כאן בין הכרובים נקבע מעמדו של הקול ואיך יראה. וע"ש באורך.

ואולם מהרמב"ן ז"ל כאן לא משמע שבשביל עם ישראל נעשה כן, אלא אפשר דזה היה כעין מסך שמסנן את הקול כביכול, עד שיהיה משה יכול לקבלו פנים אל פנים בעוד חושיו ערים. והוא כעין "סוד הצמצום". שכן כתב, שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת, ומשם מדבר עמו. הדגיש רבינו וכתב, אל משה מעל הכפרת, ועוד הוסיף, ומשם מדבר עמו. שזה נעשה בשביל עצם הדבור עם משה, שיוכל לקבל את הדברים.