הרב עמאר - פרשת בא

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. (י, כד)

יש להבין ענין זה שהרי מאחר שהגיע פרעה למצב שלא יכול עוד לעמוד, ומוכן היה לשלח את ישראל תיכף ומיד בלי שהיות כלל, וגם ויתר על הטף, אחר שבתחילה התעקש על זה מאד. א"כ מה ראה על ככה להתעקש על צאן ובקר, ולעמוד על כך גם במחיר של ביטול כל העסקה, ואעפ"י שמקנה רב ועצום היה לבני ישראל כי רועי צאן היו גם הם גם אבותיהם, עכ"פ אחר שכבר ויתר על גופם של ישראל וגם על טפם, למה לא ויתר גם על צאנם ובקרם.

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (י, כג)

וכתב רבינו בעל אוה"ח הקדוש זיע"א, דקדק לומר, "ולכל" לומר שכל אחד ואחד מישראל שהיה הולך לבית המצרי, היה לו אור, במושבותם של המצריים. עכ"ל.

ובאמת כן מוכרחים לפרש לפי מה שאמרו חז"ל (שמו"ר יד, ג) שבשלשת ימים אלו, חפשו ישראל וראו את כליהן של המצריים, וכשיצאו והיו שואלים מהם והם אומרים אין לנו, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא. וכלשון רש"י ז"ל. ובעל כרחין צריך לומר כדברי האוה"ח שגם בבא הישראלי אל תוך ביתו של המצרי היה לישראלי אור, שאלמלא כן איך ראה את כלי המצרי. וכן ראיתי לרשב"ם ז"ל שגם הוא פירש, "במושבותם", אפילו שהוא יושב בבית המצרי.

וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (י, כב-כג)

וכתב רש"י ז"ל בשם מדרש רבה (שמו"ר יד, ג), ג' ימים היה חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו. ועוד שלשת ימים אחרים, חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו, יושב אינו יכול לעמוד, ועומד אינו יכול לישב.

וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (י, כב-כג)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל, כתב, ולכל בני ישראל הוה נהורא, למקבר רשיעיא די ביניהון דמיתן, וזכאיא למעסק במצותיו במותבניהון. עוד כתב שם, (פסוק כד) ויקרא פרעה אל משה, שהוא אחר השלשה ימים. וכ"כ רש"י ז"ל בשם מדרש רבה, ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים שלא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה, כדי שלא יראו המצרים במפלתם, ויאמרו גם הם לוקים כמונו. ועוד שחפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו והיו שואלים מהם והם אומרים אין בידינו כלום, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא, עכ"ל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ, וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם, וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם, וַיֹּאמֶר משֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה, וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם, וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת, וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. (י, כא-כט)

וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה, וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה', וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (י, טז-כ)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. (י, יב)

רבינו חיים ן' עטאר זללה"ה באוה"ח הקדוש, כתב, "בארבה", אולי שיקשור ארבה אחד במטהו, או אפשר שיזכיר שם הארבה בנטותו את ידו, לסימן כי נטיית ידו היא בשביל ארבה. עכ"ל.

וַיּוּשַׁב אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים, וַיֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ. (י, ח-ט)

וכתב הרמב"ן ז"ל, היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר ניקבו בשמות. ומשה ענהו, כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו. אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים וכו', עכ"ל.

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. (י, ז)

וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. (י, ג)

יש לשים לב שהקריאה היא, "שלח עמי ויעבדוני". אבל אם לא לעבודתו ותורתו, אין שום טעם בשילוח זה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות פ"ו משנה ב' ופ"ח דכלה), אבל בלי התורה אין אדם יכול להשתחרר מעבדות היצר הרע, ונמצא שיצא מעבודתו של פרעה לעבדות יצרו ותאוותיו, ומה יועיל להם שילוח זה, כי אין דרך לגבור על היצר כי אם בתורה, שכך אמרו בקידושין (ל, ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ואין שום רפואה אחרת ליצה"ר רק תורה, וע"כ אמר שלח עמי "ויעבדוני", כלומר עיקר השילוח הוא בשביל עבודת הי"ת. וכן אמר הקב"ה למשה בהתגלות הראשונה (שמות ג, יב), בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, ובלעדי זה אין ערך ליציאתם.