וַיּוּשַׁב אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים, וַיֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ. (י, ח-ט)
וכתב הרמב"ן ז"ל, היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר ניקבו בשמות. ומשה ענהו, כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו. אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים וכו', עכ"ל.
ואפשר שזה לקוח ממדרש, או מדקדוק הפסוק, שפרעה אמר לכו עבדו את ה' וגו', והיינו רק אלה הראויים לעבודה ולא הטף, ומשה ענה לו בנערינו ובזקנינו נלך, והשוה הנערים לזקנים, ומזה למד הרמב"ן ז"ל את הנ"ל, ומה שכתב שחרה לו על הטף ואמר שלא ישלחם בשום פנים, זה נלמד מהפסוקים הבאים, ויאמר אליהם וגו', כאשר אשלח אתכם ואת טפכם וגו'. ועוד אמר בפסוק שאחריו, לכו נא הגברים ועבדו את ה' וגו'.
על כל פנים רואים שהמאבק הקשה ביותר היה על הנערים והנערות, הילדים הרכים, שהם הם עתיד האומה ותקותה, כמו שדרשו רבותינו "ואת עמלנו" אלו הבנים (הגדש"פ), ופרעה נאבק להניחם תחת ידו, שיחנכם לעבודתו עפ"י אמונתו והנהגתו, ומשה רבינו ע"ה משיבו שעל זה לא יוותר כלל, והם חשובים גם יותר מן הזקנים, שהקדימם בראש ואמר לו, בנערינו ובזקנינו נלך. ומזה נלמד כמה חייבים לדאוג לקטנים ולנוער בלי פשרות.
והלום ראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים שכתב, "מי ומי ההולכים", אמר פרעה למשה מה אתם מבקשים ליכנס לארץ, מי ומי ההולכים, כי כולם ימותו במדבר חוץ מיהושע וכלב, מי ומי ההולכים בגימט' "כלב ובן נון". השיבו משה בנערינו ובזקנינו נלך, כי לא נגזרה הגזרה לא על פחות מן בן עשרים ולא על יותר מבן ששים. עכ"ל.
ונמצא דכל יציאת מצרים היתה בשביל הצעירים, שהיו פחות מעשרים שנה, כדי לבנות עם מחונך על יסודות האמונה, ונטועים על מבועי התורה, שזה יהיה תחילת בנינו של עם ישראל לדורות עולם, ואולי מאת ה' היתה שלא ימותו אלה שלמעלה מששים שנה, כדי שיהיו לישראל למורי דרך בהכנסם אל הארץ, וימסרו להם מסורת אבותינו הקדושים, למען יעמדו ימים רבים וגם בני בניהם ילמדו.