וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. (י, יב)
רבינו חיים ן' עטאר זללה"ה באוה"ח הקדוש, כתב, "בארבה", אולי שיקשור ארבה אחד במטהו, או אפשר שיזכיר שם הארבה בנטותו את ידו, לסימן כי נטיית ידו היא בשביל ארבה. עכ"ל.
והיינו שהיה קשה לו הלשון שאמר ה' למשה נטה ידך בארבה. שנראה שנטיית ידו תהיה עם ארבה, וע"כ אמר שני הפירושים הנ"ל, ולא הוה ניחא ליה בפירוש רש"י ז"ל שכתב, "בארבה", בשביל מכת הארבה. וכן תירגם יונתן בן עוזיאל, בדיל גובא. דהלשון "בארבה" משמע שנטיית היד גופה תהיה בארבה, וע"כ פירש תחילה שיקשור ארבה אחד במטהו, ויטהו עם הארבה, וכבר כתב פירוש זה רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל בשם רבי משה הכהן ז"ל, וכתב עליו, ואין זה נכון, רק הטעם "בארבה" בעבור שיבא. עכ"ל. ורבינו עדיין רצה בדרך זו דוקא, ופירש עוד שיזכיר שם ארבה בנטותו את ידו וכו'.
וראיתי בספורנו שכתב "בארבה", בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא, כענין ונשא נס לגוים ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבא (ישעיה ה, כו). עכ"ל.