הרב עמאר - פרשת בא

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א)

כתב רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, אמר לשון אמירה רכה, גם הזכיר שם הרחמים, לא לצד

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א)

רבינו האר"י זללה"ה, פירש (ראה שעה"כ דרושי הפסח דרוש א ושעה"פ לישעיה סי' מט, וע"ע ליקוטי תורה לפ' בא), שבא הי"ת להשיב לפרעה הרשע שאמר, מי ה' לא ידעתי את ה' וגו' (שמות ה, ב), דשם אלהים תחלתו "אלה" וסופו "מי". ו"אלה", הוא ו' קצוות שכל אחד כלול מכולם הרי ו' כפול ו', שמספרו ל"ו, וכן הוא הגימטריא של "אלה", ומ"י היא אמא עילאה, שיש בה חמשים שערי בינה, כמספר מ"י. והכתוב אומר (ישעיה מ, כו), שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שאותיות מ"י שהיא אמא עלאה, ברא את "אלה" שהוא זעיר אנפין, והוא ברא דידה, ופרעה הרשע כפר גם באמא עילאה, ואמר לא ידעתי את ה', מי ה', וא"ל הקב"ה למשה בא אל פרעה וגו', למען שיתי אֹתֹתַי "אלה", כלומר אני רוצה לשום אותיות "אלה", שהן האותיות הקטנות שבשם אלהים "בקרבו", ויראה מה יהיה לו, וא"צ להשתמש באותיות מ"י, ומזה ילמד להבין גודל רעתו שאמר, מי ה'.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'. (י, א-ב)

הנה אחר שפרעה הכביד את לבו, והקשה את ערפו, גם הכביד עולו על עם ה', ורדה בהם בפרך, ולא הניח דבר קשה ומר שלא גזר עליהם, קרא ה' אל משה רבינו ע"ה ושלחו אל פרעה שישלח את עם ישראל מארצו, והקדים ואמר לו, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, וכאן מבקשו לפרש ולספר לבני ישראל הנהגת הי"ת עמם, ושידעו ויבינו שיש מנהיג ומשגיח ורק אליו נזעק מקירות ליבנו, ועל זה אמר, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו'. כלומר פרעה הוא המקל, אך הדבר יצא מאת ה', ולב מלכים ושרים ביד ה', והוא מטה את לבם ומחשבתם לכל אשר יחפוץ, ואין מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל.