וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (י, כב-כג)
וכתב רש"י ז"ל בשם מדרש רבה (שמו"ר יד, ג), ג' ימים היה חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו. ועוד שלשת ימים אחרים, חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו, יושב אינו יכול לעמוד, ועומד אינו יכול לישב.
ורבינו בעל אוה"ח הקדוש זיע"א, כתב שחז"ל אמרו (תנחומא בא פ"ב) שהוא מאותו חשך, דכתיב (תהלים יח, יב), ישת חשך סתרו, ויש מרבותינו (תנחומא שם), שאמרו שזה מחשך של גהינם, ואולי שניהם התכוונו לאמת כי שני מיני חשך היו, אחד ששמש בשלשה ימים ראשונים שלא ראו וגו', ואחד ששמש בג' ימים אחרים, שלא קמו וגו'. עכ"ל.
ואולי עפי"ז יתפרש הפסוק בתהלים (קה, כח) שלח חשך ויחשיך, דשני מיני חשך שלח בהם.
והרמב"ן ז"ל כתב (פסוק כ"ג) כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש, שבא שמשם והיה כמו לילה, אבל היה חשך אפלה, כלומר אד עב מאד שירד מן השמים, על כן אמר נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם, והיתה מכבה כל נר, כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החושך העצום לא יתקיים הנר, וכן העוברים בהרי החשך לא יעמדו להם שם הנר ולא האש כלל. ועל כן לא ראו איש אחיו ולא קמו איש מתחתיו, ואילמלא כן היו משתמשים בנרות, וזהו שאמר שלח חשך ויחשיך, כי היה שילוח חשך ולא אפיסת אור היום בלבד, ויתכן שהיה אד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו. כאשר הוא בים האוקיינוס כעדות ר"א. עכ"ל. וכונתו לדברי הראב"ע ז"ל שכתב והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל האדם להפריש בין יום ובין לילה, ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות. עכ"ל.