הרב עמאר - פרשת תולדות

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים, וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: (כח, ג-ד)

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)

שמעתי דרבינו האר"י זללה"ה כתב (א"ה – עי' שער הפסוקים פרשת תולדות דאי' שם דהאלהים הוא בינה עילאה, והנה מהבינה דינים מתערין, וכיון שהוא בחינת "בינה עילאה" אפשר דהוא רחמים. יבח"ר), דכשכתוב שם "אלהים" לבד, אזי היא מדת הדין, אבל כשנכתב "האלהים" הוא רחמים, דע"י תוספת ה', נעשה חשבונו תשעים ואחת, כמו הוי"ה אדנו"ת העולים יחד צ"א כמו אמ"ן שזה מורה על מיתוק הדין. [א"ה - לכאו' מקרא מלא הוא (מ"א יח, לט), ה' (הוי'ה), הוא האלהים היינו ששם הוי"ה נחשב כשם "האלהים" כשהוא בתוספת ה"א. יבח"ר].

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)

ובפירש"י ז"ל כתב, ויתן לך האלהים. מהו האלהים? בדין, אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך. אבל לעשו אמר, משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז, לט), בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית סידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך, ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו (מ"א ח, לט). אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים וגו', ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר. עכ"ל. וכ"כ בעלי התוספות בספר דעת זקנים. ע"ש.

וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה': (כז, כז)

והנה מצינו לרבותינו שאמרו (ראה סנהדרין לז, א וראה בילקו"ש בראשית רמז קט"ו), וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו וכונתם לומר, דאפילו בוגדים ורשעים שבישראל יש בהן ריח טוב של מעשים טובים.

וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי, וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' וגו': (כז, כה-כז)

וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: (כז, כב)

ידועים הם דברי הגר"א ז"ל מוילנא (מובא בספר דברי אליהו פר' תולדות בשם ספר קול רינה), שדקדק שמילת "הקל" הראשונה חסרה וי"ו, ופירש, שאם הקו'ל נעשה "קל" ויש רפיון וקול התורה איננו נשמע ברמה, אז ממילא ידי עשו קמים ח"ו, אבל אם קולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והוא קול חזק ומלא וא"ו, אז אין ידי עשו יכולים לעשות מאומה, ונשברים וכלים מאליהם.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ וגו': (כז, יט)

יעקב אבינו ע"ה הוא בחינת אמת, והוכתר בכתר האמת, כמו שנאמר (מיכה ז, כ), תתן אמת ליעקב, ויעקב אבינו הוא גם כנגד מדת תפארת וידוע שמדת תפארת קרויה אמת (ראה שער מאמרי רשב"י פרשת בראשית שמבאר באריכות איך מדת תפארת מכריעה בכל הספירות למעלה בראשן ובסופן ובאמצעיתן, ע"ש דברים נפלאים), כי מדת תפארת ממזגת בתוכה את שני הקוים ימין ושמאל, ועל כן נאמר (בראשית לג, יח), ויבא יעקב שלם.

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶין עֵינָיו מֵרְאֹת וגו': (כז, א)

חזות קשה ראיתי בדעת זקנים מבעלי התוספות, שכתבו, ותכהין עיניו מראת, משום שאהב את עשו כי ציד בפיו, וכתיב (שמות כג, ח), כי השחד יעור. דבר אחר, כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות וכו', עכ"ל [ובאמת שהדברים הללו נכתבו בעוד מקומות, והובאו נמי בדברי רבינו בחיי ז"ל, ומקורם בב"ר סה ה-ז, וכ"ה בתנחומא סדר תולדות פ"ח, ברם הדברים קשים עד מאד להבין].

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ, וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: (כו, יט-כב):

אחר המאבק על הבארות של אברהם אבינו שסתמום פלשתים וחזר יצחר לחפור אותן, עוד נאבק יצחק אבינו ע"ה על הבארות החדשות שלו. מאבק אחר מאבק, ויצחק אבינו ע"ה לא נתייאש, עד שמצא מנוחה.

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו: (כו, יח)

לומדים מכאן דבר חשוב מאד, והוא, שיצחק אבינו ע"ה דאג לחפור אותם בארת ממש שחפרו בימי אברהם אביו. ולא עוד, אלא שגם קרא להם שמות כשמות אשר קרא להן אביו.