הרב עמאר - שם "האלהים" הוא שם שם של רחמים

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)

שמעתי דרבינו האר"י זללה"ה כתב (א"ה – עי' שער הפסוקים פרשת תולדות דאי' שם דהאלהים הוא בינה עילאה, והנה מהבינה דינים מתערין, וכיון שהוא בחינת "בינה עילאה" אפשר דהוא רחמים. יבח"ר), דכשכתוב שם "אלהים" לבד, אזי היא מדת הדין, אבל כשנכתב "האלהים" הוא רחמים, דע"י תוספת ה', נעשה חשבונו תשעים ואחת, כמו הוי"ה אדנו"ת העולים יחד צ"א כמו אמ"ן שזה מורה על מיתוק הדין. [א"ה - לכאו' מקרא מלא הוא (מ"א יח, לט), ה' (הוי'ה), הוא האלהים היינו ששם הוי"ה נחשב כשם "האלהים" כשהוא בתוספת ה"א. יבח"ר].

וי"ל בס"ד, דעי"ז הברכה גדולה יותר, דמלבד שדינים ממותקים, הם גדולים יותר מרחמים פשוטים, והדבר מבואר פעמים רבות בכתבי האר"י ז"ל, הנה יש כאן ענין מיוחד, שבא יצחק לברך את יעקב בברכה העומדת בכל זמן ובכל מצב.

כי אם היה מברכו יצחק בשם הוי"ה שהוא מדת הרחמים, אזי הברכה היתה חלה רק בעת המתאימה, אבל עתה שבירכו יצחק גם במדת הדין, יש נצחיות לברכה הזאת, כי המתיק לו את מדת הדין, וזה שרש ברכתו אליו, שגם כשיהיה הדין מתוח, יתמתק עליו בחסד ובחמלה, וכשהברכה באה משם, שוב אין עוררין עליה, ואולי זו היא כונת הכתוב (תהלים סז, ב), אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, היינו, דאם מצד אלהים תבא ברכתנו, אזי מובטחת הארת פניו אלינו סלה.

ועפי"ז יובן היטב מה שאמר משה לישראל בעת מתן תורה, כשהם פחדו ונתיראו ואמרו אל משה (שמות כ, טז), דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. ומשה ענה להם (שם שם, יז), אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכאורה קשה מאי קאמר להו משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים וגו', והלא זה עצמו הוא פחדם, שאמרו לו ואל ידבר עמנו אלהים, וא"כ במה משה נותן מרגוע לנפשם בתשובתו.

אמנם לפי מה שנתבאר אתי שפיר, כי בעת ששמעו ישראל את הקולות וכו', נתיראו מאד, בחשבם שאלו הן גבורות קשות והיינו שאמרו ואל ידבר עמנו "אלהים" שהוא מדת הדין. אבל משה רבינו ענה להם, שלא יפחדו, כי אכן הן גבורות, אבל הן ממותקות, וזהו בא "האלהים" שנוספה אות ה' על אלהים, ואז נתמתקו הגבורות, ואין להם מה לירא עוד (וראה מה שנתבאר עוד באורך בפרשת ויחי מאמר י).

והכא נמי יצחק אבינו בירך את יעקב ואמר לו, ויתן לך "האלהים" שהוסיף אות ה"א על אלהים, ונתמתקו כל הדינים. שהם ממותקים. ואולי לזה הקדים יעקב ומיתק את הדין, בנותנו מים ליינו של יצחק, דארמי ליה מיא ביינא למתק את הגבורות, כדאיתא בזוהר (פר' בלק ח"ג קפט, א). וכנ"ל (פרשתנו מאמר ט).