וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו: (כו, יח)
לומדים מכאן דבר חשוב מאד, והוא, שיצחק אבינו ע"ה דאג לחפור אותם בארת ממש שחפרו בימי אברהם אביו. ולא עוד, אלא שגם קרא להם שמות כשמות אשר קרא להן אביו.
וממה שהתורה הקדושה הדגישה לנו את כל זה, זה מלמדנו על חשיבות הענין שלא לסור מדרכי אבותינו כמלא נימה. וכמו שנאמר בשיר השירים (א, ח), אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים.
אם האדם נבוך ואינו יודע איך לנהוג, אל לו להבהל, ילך בעקבות אבותינו רועי צאן קדשים, האבות הקדושים, ובכל מקרה שיזדמן לפניו, יאמר לעצמו, איך היו נוהגים אבותינו ורבותינו הקדושים בעת הזאת, וידבוק בדרכם, ואז מובטח לו שלא יכשל לעולם, אכי"ר.