וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה': (כז, כז)
והנה מצינו לרבותינו שאמרו (ראה סנהדרין לז, א וראה בילקו"ש בראשית רמז קט"ו), וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו וכונתם לומר, דאפילו בוגדים ורשעים שבישראל יש בהן ריח טוב של מעשים טובים.
ושמעתי בשם דורשי רשומות, ששואלים, דאם הכונה היא לבוגדיו, א"כ למה נאמר בגדיו וצריכים לדרוש, אל תקרי בגדיו וכו' והיה לו לומר מיד וירח את ריח בוגדיו.
ותירצו, שרצו רבותינו לומר, שראה יצחק אבינו ע"ה, שאפילו בוגדיו דיעקב, הם לא בוגדים במהותם, אלא רק בבחינת "בגדיו", כלומר, שהבגידה אינה אצלם כדבר מהותי, אלא בבחינת בגד חיצוני, שאפשר לפושטו, והיינו שאע"פ שבאה להם השפעה רעה מזרים, הרי מיד יכולים לפשוט מעליהם את בגדי החטא, ולהיות זכים וטהורים כבתחילה, וכאומרם (ע"ז י, ב ושם יז, א), יש קונה עולמו בשעה אחת. ונעשים מיד כבריה חדשה ממש. וכשראה יצחק אבינו כי כך הוא זרעו של יעקב, מיד "ויברכהו".
ודע לך כי ישראל כולם קדושים ואפילו אם ימצאו בהם אנשים עוברי עבירה ח"ו, מכל מקום, מהותם היא אך טוב וחסד.
והן היום בימינו, עדים כולנו לכך, כשרואים בעינינו רבבות אלפי ישראל, שמסירים מעליהם את כל אותם בגדים צואים, ומשליכים אחרי גיום את כל ההשפעות הרעות, ולובשים בגדי יקר לכבוד ותפארת, ומתעטרים בעטרת תורה ומצוות, וברוח נכון, ונתקיים בהם מאמר חז"ל (ברכות לד, ב וסנהדרין צט, א), במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו.