הרב עמאר - ההכנות לברכה מושלמת

וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי, וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' וגו': (כז, כה-כז)

מוכרחים לומר שכדי להשיג ברכה מושלמת, צריך ריצוי ופיוס למברך, עד שיהיה רצון מלא לפני המברך, וזהו שאמר לו, "למען תברכך נפשי", כלומר לא סתם ברכה, אלא ברכת הנפש, ולזה הדריך יצחק את יעקב כדת מה לעשות. תחילה, "הגישה לי ואכלה", ואח"כ "ויבא לו יין וישת", ואז ביקשו יצחק לאמר, גשה נא ושקה לי בני, וכל זה כדי לעורר את אהבת האב על בנו.

ולכן נאמר, ויאמר אליו יצחק אביו, ודקדק לומר "ויאמר אליו" ולא "ויאמר לו" שאליו הוא לשון ארוך יותר, וכלל בידינו שכל מקום שיש אריכות לשון, אות הוא על גודל הענין יותר ויותר, וזהו אליו, ולא לו, כי נצרך לאהבה עמוקה יותר, ולא סתם ציווי בעלמא. ולכן נזכר בכתוב ויאמר אליו "יצחק אביו" להגדיל ענין האהבה. ולכן נמי סיים ושקה לי "בני" להראות ולהגדיל אהבת בן לאביו ואב לבנו, כדי שיהא לברכה על מה לחול.

וכן מצינו גם בתחילת הדרך הזו כשפנה יצחק לעשו בתחילה, אמר לו (בראשית כז, ג-ד), ועתה שא נא כליך וגו', ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואֹכֵלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. והיא היא.

* * *

מיתוק הדינים שעשה יעקב לפני שקיבל את ברכת יצחק

ויש לומר עוד, דבא יצחק ללמדנו את הדרך הנכונה איך למתק את הדינים. שהרי יצחק הוא מדת הגבורה, שאין לגשת אליו מיד לבקש את בקשותיו, אלא בטרם יתפלל, לך יערוך ניבו (מתוך פיוט לרשב"ג הנאמר בר"ה), היינו שיש להקדים בדברי פיוס וריצוי לפניו יתברך, ורק אח"כ יגש להתפלל ולבקש בקשותיו. וכמו שתיקנו לנו חז"ל את סדר התפלה שמתחילה פותחים בברכות השחר, שהן הודאות ותשבחות על כל סדר הבריאה והתחדשותה דבר יום ביומו, ואח"כ מזכירים את סדר קרבן התמיד וקטורת של שחר, וסדר העבודה, וכללות הקרבנות, כשהכל חרוז בפסוקים של חן ורחמים. ואח"כ אומרים הודו לה' קראו בשמו, וה' מלך, וברוך שאמר שהוא כעין ברכה על פסוקי דזמרה, ופסוקי דזמרה, שהן שבחים והודאות מפורסמות שבהם מסתיים ספר תהלים, ואח"כ שירת הים, וברכת החתימה על פסוקי דזמרה, ואח"כ ק"ש וברכותיה, ורק אחר כל זאת מתפללים תפלת שמונה עשרה, שגם היא פותחת בשלוש ראשונות שהן שבחי השם וקדושתו, ובאמצע התפילה מבקשים בקשות, ומסיימים בג' אחרונות שהן הודאות. וכל זה הוא כדי להמתיק את הדינים, בטרם יבקש בקשותיו.

וזהו שאמרו בזה"ק (פר' בלק ח"ג קפט, א), על הפסוק (בראשית כז, כה), ויבא לו יין, דארמי ליה מיא ביינא, היינו שהטיל מים שהם חסדים כדי למתק את הגבורות שהוא היין. ויבא לו וישת. והוא בחינת העלאת מ"ן (וכמבואר בלקוטי תורה פרשת תולדות), ואז באה התעוררות מלעילא שהוא, ויאמר אליו יצחק אביו, גשה נא ושקה לי בני. ואז הגיע זמן שתברכהו נפשו, ברצון ונדבה. והוסיף ריח טוב, שהנפש נהנית ממנו, וכמ"ש הספורנו שם (בראשית כז, כז), וירח את ריח בגדיו, להרחיב את נפשו בתענוגות הריח, כאמרם ז"ל (ברכות מג, ב), איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו, ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. ויברכהו, כענין והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מ"ב ג, טו).