וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ וגו': (כז, יט)
יעקב אבינו ע"ה הוא בחינת אמת, והוכתר בכתר האמת, כמו שנאמר (מיכה ז, כ), תתן אמת ליעקב, ויעקב אבינו הוא גם כנגד מדת תפארת וידוע שמדת תפארת קרויה אמת (ראה שער מאמרי רשב"י פרשת בראשית שמבאר באריכות איך מדת תפארת מכריעה בכל הספירות למעלה בראשן ובסופן ובאמצעיתן, ע"ש דברים נפלאים), כי מדת תפארת ממזגת בתוכה את שני הקוים ימין ושמאל, ועל כן נאמר (בראשית לג, יח), ויבא יעקב שלם.
והנה יש לשים לב שדוקא יעקב אבינו ע"ה שנכתר בכתר האמת, הוא היה צריך ללבוש על ידיו את מלבוש עשו (בראשית כז, טו-טז), ולבא לפני אביו יצחק אבינו ע"ה, ולומר, אנכי עשו בכורך (שם שם, יט). וגם הוא הוא שהיה צריך לקלף את המקלות ולהעמידם בפני צאן לבן הארמי, בעת אשר תיחמנה הצאן (ראה בראשית ל, לז-מג), ועוד כהנה רבות. וצריכים להבין מה פשר הענין, ולמה דוקא לאיש שאליו נזדמנו כל כך הרבה נסיונות בענין הזה והיה מהלך על חבל דק מאד בענינים האלו, דוקא הוא הנקרא איש האמת.
ויש ליישב את זה עפ"י מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב, א), כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ודייקו לומר "גדול הימנו", כלומר דנותנים לאדם יצר גדול כפי גדולתו בכשרון ובחכמה, וכן מעמידים לו יצר מיוחד ונסיונות מיוחדים כפי בחינת נשמתו, דאם הוא גדול במיוחד בתחום מסויים, אז בזה מנסים אותו במיוחד. כי תכליתו לתקן אותה מדה, ולכן הוא נבחן באותה המדה דוקא.
[א"ה – וראיתי רמז נפלא על זה בספר בן ישכר, שכ' על הפסוק (תהלים קמז, טז), הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. דידוע שאם נותנים אפר על השלג והקרח הרי הוא ממיסו. וזה אומרו הנותן שלג, לפי מה הוא נותנו, לפי הצמר שיש לאדם להתכסות. כפור כאפר יפזר, כמו כן הוא נותן כפור לפי מדת האפר שיש ביד האדם, והיינו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ונותן להם נסיונות רק כפי הדרגה שלהם, והדבר ברור שאין הקב"ה נותן נסיון אא"כ יוכל האדם לעמוד בו. ולכן ככל שהאדם גדול יותר גם הנסיונות גדולים יותר.
וראיתי להגאון מהריא"ז ענזיל בהקדמתו לספר אבני מילואים שהביא בשם מורו הרב ז"ל בשם מערכות אלקות, לבאר את טעם ענין כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וז"ל, מפני שאין דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו, וכל אשר הרוח יותר כלוא ומסוגר בו, יתאמץ ויתפעל ביתר עוז להרוס גדריו לצאת חוצה. לכן מי שאוחז בדרכי התורה לבלתי התגאל בחמדת התאוה, אין לו פת בסלו להשקיט את יצרו, כי כמעט נמנע הוא אצלו לעשות תועבה, על כן היצר הרע מתגבר עליו, וכח התאוה העצור בקרבו מתעורר ומתחזק לצאת אל הפועל. לא כן מי שאינו צדיק שיש ליצה"ר פת בסלו, שהרי בידו להטותו אל אשר יהיה שמה רוח התאוה ללכת, ואחר שאינו כלוא ממילא אינו מתגבר לצאת, וכ"כ התוספות בפ"ק דקידושין (לא, א ד"ה גדול), בהא דא"ר חנינא, גדול המצווה ועושה וכו', דמי שאינו מצווה יש לו פת בסלו שאם ירצה יניח. ע"ש. ואמנם ידוע כי ההרגל יבוז להנאות המתמידות ולא ינעמו לאדם תענוגי הזמן אם יום יום ישקוד עליהם, על כן מסגולת כח התאוה ותחבולותיו להתחדש בכל יום, כנודע דרכי שכורי יין חמדת הזמן יחפשו חפש מחופש חדשים לבקרים, להמתיק למו רגבי נחל עדניהם וכו', ע"ש. יבח"ר].
וע"כ אברהם אבינו ע"ה שהיה בחינת חסד, נוסה בעקידת בנו יחידו אשר אהב יותר מנפשו, שזה היה נסיון מיוחד לבעל החסד, שמרחם על רחוקים וזרים ומפרנסם ודואג להם, ועומד ומתפלל במסירות נפש על אנשי סדום ועמורה שהם רעים וחטאים לה' מאד, וכאן מנסים אותו בבנו יחידו אהובו שיעלהו לעולה. וכן נוסה בנסיון של ישמעאל, שאמרה לו שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה (בראשית כא, י), והי"ת אמר לו, כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה (שם שם, יב), והוצרך לשלוח את שניהם, ועוד כהנה רבות.
כמו כן ניסו את יעקב איש האמת בענינים דקים מאד שבין אמת לשקר, ורק אחר שעמד בנסיונות אלו, אז ניתנה לו מדת האמת, שנאמר (מיכה ז, כ), תתן אמת ליעקב. ונגזר עליו לחיות בצל לבן הארמי ראש בית אב לרמאים, והיה נאלץ ללכת בדרכים מיוחדות כדי להשיג את המגיע לו, ובתוך כל זה לשמור את עצמו שלא ישנה מן האמת בשום פנים, ואפילו כחוט השערה, עד שהיה יכול להעיד על עצמו לבסוף באומרו ללבן, (בראשית לא, לז), כי מששת את כל כלי מה מצאת. ואמרו רבותינו במסכת עבודה זרה (ג, א), יבא לבן ויעיד על יעקב אבינו שלא נחשד על הגזל, ופירש"י ז"ל שם, וז"ל, שלא נחשד על הגזל - דכתיב מה מצאת, מכל כלי ביתך, אפילו סכין אפילו הימנק אפילו מחט, והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה, כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן, ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים. וראינו בזה את גדלותו של יעקב אבינו ע"ה, שאפילו מחט לא נמצאה אצלו משל לבן, למרות שהיה חמיו, וגר עמו יחד עשרים שנה, ועבד אצלו כל אותם שנים, ולבן החליף את משכורתו עשרת מונים, והיו לו היתרים רבים, לקחת מממונו של לבן, ועם כל זה מעידה עליו התורה הקדושה, שלא נמצא מאומה בידו, מכל אשר ללבן.
וכן מצינו שיעקב אבינו ע"ה נתנסה בענין הבכורה והברכה, אשר שניהם יחדיו היו שייכים לו, והיה צריך להאבק על כל אחת מהן מאבק גדול, ולעבור על אותו שביל דק המפריד בין האמת ובין השקר, ולא להכשל ועוד כהנה רבות. ורק אחר שעמד בכל אלו אז ניתנה לו האמת והוכתר בכתרה.
(בעזהית"ש ט"ז טבת התשמ"ח, מתוך דרשה שדרשתי בשבת וישב בביהכנ"ס ע"ש הרי"ף בליל שבת).