|
ומשה עלה אל האלהים
|
|
|
|
וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יט, ג)
הפסוק הזה אומר דרשני, דלכאורה היה צריך לומר, ויקרא אליו ה' מן ההר, ואח"כ יכתוב, ומשה עלה וגו'. וצריכים לדעת האם הקריאה קדמה, או עלייתו של משה קדמה לקריאת ה'. גם צריכים להבין פירוש, "ויקרא" אליו ה', האם קראו מלשון "הזמנה" שיעלה אליו, או פירושו שקרא אליו את זאת הקריאה, כה תאמר לבית יעקב וגו'.
|
קרא עוד...
|
|
|
קבל את האמת ממי שאמרו
|
|
|
|
וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. (יח, כד)
לימוד גדול יש כאן, ולא בכדי כתבה התורה פסוק זה, ונקבע לדורות עולם, אלא בשביל הלמוד הגדול שיש בו. דמי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אבי כל הנביאים, אשר עליו נאמר (תהלים ח, ו), ותחסרהו מעט מאלהים, זה האיש מרעיש שמים וארץ, אשר הקב"ה מעיד עליו (תהלים ח, ו), בכל ביתי נאמן הוא, ופנים בפנים ידבר בו, במראה ולא בחידות. ובדבר של חוק ומשפט שהוא עיקר גדלותו בחכמת ה', שנאמר (דברים לג, כא), ושם חלקת מחוקק ספון. ובא איש שעד זמן לא רב היה עובד ע"ז, אך שמע דבר ה' ובא ונתחבר לתורה, ונכנס תחת כנפי השכינה, ומשה גיירו, וגם לימדו ומשך לבו בסיפור המעשים אשר עשה ה' לישראל עמו. וכנ"ל.
|
קרא עוד...
|
|
|
מדוע עצת מינוי השופטים באה ע"י יתרו דווקא ולא נצטוה עליה משה מאת ה'
|
|
|
|
וַיַּרְא חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב, וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹהִים, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו, וַיֹּאמֶר חֹתֵן משֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ, עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ, אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. (יח, יד-כג)
|
קרא עוד...
|
|
|
|