הרב עמאר - ביום הזה באו מדבר סיני

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. (יט, א-ב)

כתב בתרגום יונתן בן עוזיאל, ביומא הדין בחד לירחא וכו'. שראש חדש היה. וכן אמרו בשבת (פו, ב) והובא ברש"י ז"ל כאן, והוסיף, לא היה צריך לכתוב "ביום הזה" אלא "ביום ההוא" ומהו "ביום הזה", ללמדך שיהיו דברי תורה חדשים בעיניך כאילו היום נתנו. והראב"ע ז"ל, כתב לא ידענו טעם "ביום הזה", אם לא יהיה פירוש רבי משה נכון שהוא ראש חודש. וע"ש מ"ש לענין יום מתן תורה. וגם הרמב"ן ז"ל דקדק למה הקדים בחדש השלישי ללמד שבתחלת החדש באו לשם. ואחרי כן חזר לומר כשאר המסעות, ויסעו מרפידים וגו'. שנתן טעם למה חיכה עד חדש השלישי. וכל זה כדי להכין ולהכשיר החתן לקבלת התורה, שישראל היו בארץ הטמאה, והוצרכו לספור שבע שבתות, כדרך ז' נקיים. ע"ש באמריו כי נעמו, ועיין בדברי בעל אוה"ח הק'.

והנה ענין מתן תורה, הוא תכלית מעשה שמים וארץ, ובשביל היום הזה שיקבלו ישראל תורה, ברא ה' את השמים ואת הארץ וכל צבאם. אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. על כן ראוי הוא יום זה לציינו, וליחד את החדש ואת היום, וכן את המקום שמשם באו, והיכן היתה חנייתם. ותחילת דיבר ה' במשה רבינו ע"ה, היה דבר זה שאמר לו בסנה (שמות ג, יב), בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, "תעבדון", הוא אותיות "תעבדו – נ", כלומר לסוף נ' יום שיצאתם ממצרים תעבדו את האלהים על ההר הזה בקבלת תורתו ועול מצוותיו. והנה כל אשר עברו ישראל, וכל הנסים והנפלאות לא היה להם שום ערך אלמלי היום הזה, וע"כ מדגיש הכתוב כל פרט לרוב חשיבות הדבר.

והרי זה כאדם המספר לבנו את כל קורותיו בדרך, בלכתו לקראת מטרה חשובה ביותר, אשר בגללה יצא לדרך קשה וארוכה והיו בה גם מאבקים קשים ומסוכנים, והוא מספר והולך מענין לענין, עד שהגיע למקום העיקרי, שעליו סובב כל הענין, ואז הוא אומר לו, וברגע שהגענו למקום הזה, ושם נמצא הענין שבגינו יצאנו, ואז מדקדק ומפרט כל פרט ופרט כקטון כגדול, כי כל הסיפור שמספר לבנו, לא היה אלא לצורך הענין הזה. וכן נמי ביציאת בני ישראל ממצרים, סיפר הכתוב מסעותיהם דרך קצרה, עד שבאו מדבר סיני, והתחיל בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, כי כל יציאתם מארץ מצרים, לא היתה אלא בשביל זה. ועוד מפרט מהיכן נסעו והיכן חנו וכו'. וגם בפסוקים הבאים מפרט והולך מבלי לדלג שום פרט, ומשה עלה אל האלהים וגו'. אתם ראיתם וגו', ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'. ועתה אם שמוע וגו'. מפרש להם שכל מה שהיה עד הענין הזה, לא היה מטרה בפני עצמה אלא רק הכנה והכשרה להם, לעמוד במעמד זה ולקבל תורה. וההכנה היא, לדעת שהי"ת הוא האלהים ואפס זולתו, וכי אנחנו עבדיו, ואין טוב ומועיל מאשר לעבדו ולשמוע בקולו, שעל ידי זה קונים חיי עולם, ונוחלים את העולם הזה, וגם העולם הבא, ונדבקים במקור החיים, וחיים לעולם. ובהכשרה זו, נוכל לקבל עול מלכותו, וגם עול תורתו ומצוותיו.