הרב עמאר - פרשת יתרו

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (כ, יד)

כתב רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל, אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו, כל מה שהוא נחמד לעיניו. ועתה אתן לך משל, דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך יפה, לא יחמוד אותה בלבו. כי יודע שזה לא יתכן, ואל תחשוב זה הכפרי כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף בשמים. וכאשר אין אדם מתאוה לאמו, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו, ככה כל משכיל צריך לידע כי אשה יפה או ממון, לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו השם, ואמר קהלת (ב, כא), ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו.

לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. (כ, יג)

ראוי לציין את דברי התרגום יונתן בן עוזיאל (בלשון הקודש), עמי בני ישראל לא תהיו רוצחים, לא חברים ולא שותפים עם רוצחים, ולא תשתתף באסיפותיהם של ישראל הרוצחים, שלא יקומו בניכם אחריכם וילמדו מהם להיות עם רוצחים, שהרי בעוון הרוצחים חרב בא לעולם.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (כ, יב)

עיין מה שכתבתי מדברי האוה"ח הקדוש בזה. שדקדק שלא כתבה תורה, למען אאריך ימיך. ע"ש בפירוש הקודם. ואפשר לומר עוד דהכונה היא, שע"י הכבוד שתכבד אותם ותעשה להם קורת רוח, הם יאריכו ימיך,וזהו שכתוב למען יאריכון ימיך", היינו שיתפללו בעדך בכל עת, וידועה מעלת ברכת ההורים ותפלתם על בניהם ברכות אביך גברו וגו'. ובפרט בעת שעושה להם קורת רוח, וכמו שאמר יצחק אבינו ע"ה, וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים, כאשר אהבתי ואוכלה בעבור תברכך נפשי

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (כ, יב)

רבינו בעל אור החיים הקדוש ע"ה, כתב לדקדק, שלא אמר הכתוב "אאריך ימיך" אלא אמר "יאריכון ימיך", אולי שירצה לומר כי מצוה זו סגולתה לאריכות ימים, מלבד שכרה מה' כי יש מצות שיש בהם סגולות נפלאות, מלבד השכר אשר קבע להם ה'. וזו גילה אותה ה'. עכל"ה.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (כ, יב)

רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל כתב, כבר הזכרתי כי בחמשה דברים הראשונים זכר השם, ושם עם כולם ה' אלהיך. עכ"ל. וכן הרחיב בזה הרב כלי יקר, וז"ל, כבד את וגו', במצוה זו חתם חמשה דברות ראשונות המדברים בכבוד המקום ברוך הוא, כי מטעם זה נאמר בכולם ה' אלהיך, ולא הוזכר ה' בכל חמש דברות אחרונות המדברים בדברים שבין אדם לחברו. ומצות כבוד אב ואם אעפ"י שהיא בין אדם לחבירו, מ"מ מצוה זו נוגעת גם בכבוד המקום ב"ה. לפי ששלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו (קדושין ל, ב נדה לא, א), ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה, ק"ו שתכבד את אביך שבשמים, אשר נתן בך הנשמה, החלק המעולה הקיים לנצח וכו', וע"כ שכר מצוה זאת הוא אריכות ימים. כי הדבקים בה' מקור חיים, נותן חיים ארוכים אל האדם וכו', כמו שנאמר (דברים ד, ד), ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, עכ"ל.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. (כ, ט-יא)

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. (כ, ח)

כבר הזכרתי לעיל (מאמר הקודם), את דברי חז"ל, שאמרו "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו" והביא דבריהם רש"י ז"ל. ופירשתי מהי המשמעות של כל מלה מהם, ומדוע הוצרכו להאמר בדבור אחד.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. (כ, ח)

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (כ, ב)

אפתח בדברי תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם וז"ל, דבירא קדמאה, כד הוה נפיק מן פום קודשא יהא שמיה מברך, הי כזיקין והי כברקין, והי כשלהוביין, למפד דינור מן ימיניה, ולמפד דאישא מן שמאליה, פרח וטייס באויר שמיא, וחזר ומתחמי על משרייתהון דישראל, וחזר ומתחקיק על לוחי קיימא דהוון יהיבין בכף ידיה דמשה, ומתהפיך בהון מן סטר לסטר, ובכן צווח ואמר, עמי בני ישראל אנא הוא אלהכון, די פרקית ואפקית יתכון פריקין מארעא דמצראי מבית שעבוד עבדיא. ועיין בפירוש יונתן בזה.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. (כ, ז)

הרב אוה"ח הק' כתב, עוד ירמוז שלא יהא נושא עליו שם ה' שהוא אלוהו, ואומר לכל שהוא איש יהודי ועובד ה'. והוא אומרו, שם ה' שהוא אלהיך ולבבו לא כן יחשוב, והוא אומרו לשוא. ואזהרה זו שלא ירמה בה', לומר שהוא מעבדיו, ולא כן הוא, ובכלל אזהרה זו, שלא יראה על עצמו שהוא צדיק יותר ממה שהוא, עכל"ה.