וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. (יח, כד)
לימוד גדול יש כאן, ולא בכדי כתבה התורה פסוק זה, ונקבע לדורות עולם, אלא בשביל הלמוד הגדול שיש בו. דמי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אבי כל הנביאים, אשר עליו נאמר (תהלים ח, ו), ותחסרהו מעט מאלהים, זה האיש מרעיש שמים וארץ, אשר הקב"ה מעיד עליו (תהלים ח, ו), בכל ביתי נאמן הוא, ופנים בפנים ידבר בו, במראה ולא בחידות. ובדבר של חוק ומשפט שהוא עיקר גדלותו בחכמת ה', שנאמר (דברים לג, כא), ושם חלקת מחוקק ספון. ובא איש שעד זמן לא רב היה עובד ע"ז, אך שמע דבר ה' ובא ונתחבר לתורה, ונכנס תחת כנפי השכינה, ומשה גיירו, וגם לימדו ומשך לבו בסיפור המעשים אשר עשה ה' לישראל עמו. וכנ"ל.
והנה הוא בא נותן עצה למשה, ומשה חקרה וביררה, ועשה את הראוי עפ"י תורת אלהים חיים, שנקראה על שמו של משה, שנאמר (מלאכי ג, כב), זכרו תורת משה עבדי.
וכיון שהעצה הזאת ולידתה בעוה"ז החלה מיתרו, לא התחכם משה, ולא הכניס בה פירושים וחילוקים, רק קיבל את האמת ממי שאמרו, וישמע משה לקול חותנו, כאילו היה תלמיד השומע למורו, ויעש כל אשר אמר. ולא רק ענוה יתירה יש כאן, אלא אהבת אמת בלא גבול. אשרי ילוד אשה שככה לו.