הרב עמאר - פרשת בשלח

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ. (טו, יז)

פירש רש"י ז"ל "תביאמו", נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא אמר תביאנו (ומקורו בב"ב קיט, ב). יעו"ש. ומה שאמר "ותטעמו, פירש הראב"ע ז"ל, תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו. כדרך, בהר מרום ישראל אשתלנו (יחזקאל יז, כג). וכנראה שעפ"י הפסוק הזה תקנו חז"ל בתפלת המוספים, יה"ר מלפניך ה' או"א שתעלינו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו.

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. (טו, יד-טז)

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. (טו, יג)

נראה שיש כאן הנהגה של "ימין מקרבת ושמאל דוחה", וזה היפך ממדת בני אדם בני אדם שצריך לנהוג עמהם במדת "שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מז, א וסנהדרין קז, ב), כי אצל הקב"ה הימין קודמת, כמו שנאמר (ישעיה סב, ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, וכן נאמר לעיל, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן שהוא החסד (שהוא ימין), ורק אח"כ ובעמוד אש לילה (שהוא סטרא דשמאלא ודינים ועיין לעיל מאמר טו מה שפירשתי בזה בס"ד עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל) וזה שאמר כאן נחית בחסדך עם זו גאלת", בחסד וברחמים, ימין ה' רוממה, ואח"כ אמר, "נהלת בעזך", שהוא סטרא דשמאלא, שעוז הוא גבורה כידוע.

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ, נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. (טו, יב- יג)

פירש רש"י ז"ל, כשהקב"ה נוטה ידו, הרשעים כלים ונופלים לפי שהכל בידו ונופלים בהטייתה, וכן הוא אומר (ישעיה לא, ג) וה' יטה ידו וכשל עזור ונפל עוזר. משל לכלי זכוכית הנתונה ביד אדם, מטה ידו מעט והן נופלים ונשברים, עכ"ל.

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. (טו, ח-ט)

כבר כתבתי לעיל (מאמר כה) שכל השירה היא שבח והודאה לה', שהוא משיב נקם לצריו, ומשבר אויביו, ומכניעם ומשמידם, ופסוק זה הוא היחידי שמדבר על קריעת הים, ופירשתי שם שזו היתה המטרה האמיתית של ירידת ישראל לתוך הים, כדי שהמצריים יבואו אחריהם לתוך הים, כדי לשלם להם כפעלם הרע, באותה מדה שמדדו לישראל. ואילו קריעת הים לגזרים, אינה מטרה ותכלית הענין, אלא כניסת ישראל לים היא בשביל המצרים כאמור, אבל כיון שנכנסו והקב"ה חפץ להצילם, ע"כ הפך את הים ליבשה.

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף, תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן, יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. (טו, ג-ו)

כתב רשב"ם ז"ל, "ה' שמו", נודע ה' משפט עשה (תהלים ט, יז). וכן נראה גם מדברי הראב"ע ז"ל שכתב, "ה' שמו", עתה יודע שמו, כמו הקורא למי הים ה' שמו (עמוס ה, ח), לבדו העושה ככה.

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ. (טו, ג)

פירש רש"י ז"ל "ה' שמו", מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א' יז, מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות. דבר אחר ה' שמו, גם בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי האדמה כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים, ואין בו כח לעשות זה וזה.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ. (טו, ב)

תרגם אונקלוס, תוקפי ותושבחתי דחילא ה', אמר במימריה והוה לי לפריק. רצונו לומר, שהעוז שלי והזמרה שלי, הם יראת ה', והוא במאמרו היה לי לישועה. ואולם קשה ליישב מקרא זה על פשוטו הנכון. ורש"י ז"ל התקשה בפירוש מלים אלה על נכון, ועיין גם בדברי רבינו האבן עזרא, והרשב"ם ז"ל ועוד. וקשה להגיע לישוב לשון המקרא בזה.

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (טו, א)

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (טו, א)

כתב ר"י בעל הטורים ז"ל, "ישיר", יו"ד שיר, שעשר שירות הן, ים (כאן), באר (במדבר כא, יז), האזינו (דברים לב, א), יהושע (יהושע י, יב), דבורה (שופטים ה, א), חנה (ש"א ב, א), דוד (תהלים יח, א), שלמה (תהלים ל, א), חזקיה (ישעיה לח, י), ושירה לעתיד (שם מב, י וכ"ז מבואר באגדת בראשית ובמכילתא כאן). עכ"ל. [ובקהילותינו נהגו בשב"ק פר' בשלח ובשביעי של פסח לשיר הפיוט אשירה כשירת משה וגו' שמוזכרים בו רוב השירות הללו].