הרב עמאר - עזי וזמרת יה

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ. (טו, ב)

תרגם אונקלוס, תוקפי ותושבחתי דחילא ה', אמר במימריה והוה לי לפריק. רצונו לומר, שהעוז שלי והזמרה שלי, הם יראת ה', והוא במאמרו היה לי לישועה. ואולם קשה ליישב מקרא זה על פשוטו הנכון. ורש"י ז"ל התקשה בפירוש מלים אלה על נכון, ועיין גם בדברי רבינו האבן עזרא, והרשב"ם ז"ל ועוד. וקשה להגיע לישוב לשון המקרא בזה.

והרמב"ן ז"ל, בחר בפשטו של הראב"ע ז"ל בזה, וז"ל, פי' רבי אברהם, כי מלת עזי מושכת אחריה עזי וזמרת עזי יה, והטעם הודה כי עוז ותוקפו אשר יזמר בו, הוא השם והוא היה ישועתי. "זה אלי ואנוהו", אושיבנו בנוה וכו', זה ודאי פשוטו של מקרא, אבל לא הזכיר השם שלם. והזכיר ממנו ב' אותיות, ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כולו, לכל אשר אמר לו, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (לעיל ג, טו) וכו'. ועל דרך האמת, בעבור כי ישועת הים היתה כולה ע"י מלאך האלהים, הוא שכתוב עליו (להלן כג, כא), כי שמי בקרבו, וכמו שכתוב וירא ישראל את היד הגדולה (לעיל יד, לא), כי ה"יד" ירמוז למדת הדין, אשר היא היד הגדולה והנוקמת, והיא המקרעת הים וכו', בעבור כן אמר כי עז וזמרת ה' הזה, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד), וכן ביאר מה לך הים כי תנוס (תהלים קיד, ה), מלפני אלוה יעקב (שם שם, ז). וכן אמרו במכילתא (בשלח פרשה ג) ירדו לים שכינה עמהם, שנא' (לעיל יד, יט), ויסע מלאך האלהים, ובאלה שמות רבה (ל, א), אמר אין "עוז" אלא דין, שנא' (תהלים צט, ד), ועוז מלך משפט אהב. עכ"ל.

ועדיין הלשון קשה ד"עזי" בפשוטו נראה עוז שלי, וזמרת סמוך ליה, כלומר זמרה של הקב"ה. ובזה התקשו, ופירשו באופנים שונים ודחוקים.

ואולי יש לומר דהכי קאמר, "עזי" העוז של עם ישראל שהיא התוה"ק ככתוב (תהלים כט, יא), ה' עוז לעמו יתן, כי התורה היא עוז ודין, כמו שנא' (ירמיה כג, כט), הלא כה דברי כאש נאם ה'. והאש של התורה שורפת כל אש אחרת, ועל כן היא ממתקת את הדינים, והיא היא התבלין של היצה"ר שהוא מאש, ואין בנו כוח להכניעו ולבטלו אלא ע"י אש התורה, כל דבר אשר יבא באש, תעבירו באש וטהר (במדבר לא, כג), ואפשר שהעוז הזה בא להם מהתורה שעתידים לקבל, ולקראתה הם הולכים בטח. או מפרשה אחת של תורה שלימדם משה במצרים ערב צאתם, והיא פרשת קרבן הפסח. ומזה היה להם לישראל עוז, וע"י העוז שלהם הם עוררו מדת הדין למעלה לנקום מכל אויביהם, והיא הנקראת "זמרת יה", דידוע ש"יה" הוא דין, שהוי'ה שלם הוא רחמים, וכשממעט מן השם הוה ליה דין, וכאשר מצינו שנאמר, מן המצר קראתי יה וגו' (תהלים קיח, ה וראה עץ חיים שער י"ג פי"א ושער ט"ז פ"ה), ו"זמרת" שמדת דינו מזמרת עריצים, ומכריתה האויבים, ומכלה קוצים מן הכרם, וזה שאמר הכתוב (תהלים סח, לה), תנו עוז לאלהים, כי ע"י נתינת עוז כנ"ל מגביר כוח אלהים שהיא מדה"ד. ולא אמר כאן זמרת אלהים, לפי שאינו דין גמור שהוא לטובת עם ישראל אשר אהב ה' אבל הוא דין ונקמה ברשעי ארץ לשלם להם גמולם ועל כן כתב "וזמרת יה" שהוא דין הבא משורש הרחמים כי "יה" בא מ"הויה". וכונת הענין הוא, עזי שהיא נתינת כוח הדין, ע"י התורה שזה חלקנו (העלאת מ"נ), הביא לזמרת יה שתגבר, והכריתה את המצרים וכל אשר להם. וזהו "ויהי לי לישועה", "לי", לעם ישראל שממתקים את הדינים ע"י לימוד תורה ועבודת ה', וזאת היתה לי לישועה, אבל להם למצרים היתה להכריתן. ועיין בכלי יקר בזה.

ובזה יובן המשך הפסוקים, זה אלי ואנוהו. הנה הכתוב אומר (תהלים נב, ג), חסד אל כל היום, שהוא חסד, ועם כ"ז הוא גם בחינת דין, שכן כתב רש"י ז"ל בכמה מקומות, שהוא מלשון תוקף, כמו אילי הארץ (יחזקאל יז, יג). וכמו שמצינו בשם י"ה דאתי מחסד שהוא שם הוי"ה ומיקרי דין הבא מן הרחמים, הכי נמי שם אל הבא מאלהים שהוא מדת הדין, "אל" שנתמעט ממנו הוי רחמים, בחינת חסד אל, אלא שהוא חסד הבא מתוך הדין. וכאן אמר גם הגבורות שהם בחינת אל, אנחנו ממתיקים אותם ע"י התורה ועבודת ה', זה אלי, שיש בו בחינת גבורות, ואנוהו אנאה אותו ואמתק אותו בחסד וברחמים, "אלהי אבי, וארוממנהו", גם בחינת "אלהי" שהיא דין, אנו נמתיק ונרומם אותו, והכל נהפך לנו לרחמים, וזה ע"י אותיות ה-ו שהם אותיות אחרונות דשם הוי"ה ברוך הוא (שהם זו"ן) שהם ממתקים את הדינים שעל כן אמר "זה אלי ואנוהו", כלומר, אנאה אותו באותיות ה-ו. וכן "אלהי אבי וארוממנהו", היינו, ארומם אותו ע"י אותיות ה-ו. ועוד, שבזה משלימים שם הוי"ה, שהרי אמר תחילה "וזמרת יה", ועכשיו מוסיפים ו-ה ומשלימים שם הי"ת ב"ה והכל מתמתק ונעשה חסדים פשוטים ורחמים גדולים. וזה שהקדים ואמר, ויהי לי לישועה, "לי" לישראל דייקא. אבל למצרים נשאר הכל דינא קשיא, לשלם להם כפעלם וכמעשי ידיהם יתן להם, וברוב רשעם מהפכים גם מדת הרחמים לדין, וזה שאמר, הוי'ה איש מלחמה, שאפי' השם של רחמים גמורים, למצרים הוא איש מלחמה, להשבית אויב ומתנקם. אך הוי'ה שמו לראויים לרחמיו נשאר שמו רחמים גמורים.

וכעת ראיתי באוה"ח הקדוש שפירש וז"ל, ה' איש מלחמה, פירוש גם במדת הרחמים עשה מלחמה, לא שישתנה מפני זה ח"ו, אלא ה' שמו, על דרך אני ה' לא שניתי מלאכי ג, ו). או ירצה בזמן עצמו שעשה מלחמה עם המצרים, באותו זמן עצמו היה מתנהג במדת הרחמים עם ישראל, וכמו שפירש במאמרו יתברך, וידבר אלהים אל משה וגו' אני ה' (לעיל ו, ב). עכל"ה. ושמחתי בדבריו הקדושים, שמחזקים את מה שהעליתי בדלותי.