הרב עמאר - הנהגת החסד והדין שנוהג הי"ת עם ברואיו

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ. (טו, ג)

פירש רש"י ז"ל "ה' שמו", מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א' יז, מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות. דבר אחר ה' שמו, גם בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי האדמה כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים, ואין בו כח לעשות זה וזה.

ועפי"ז יש לפרש דמה שאומרים בברכת יוצר, לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים, זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו, כי הוא לבדו מרום וקדוש, פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות וכו', דבפשטות נראה שמונה שבחיו של מקום אחת אל אחת, שהוא פועל גבורות ועושה חדשות וכו'.

אמנם עפ"י דברי רש"י הנז' צריך לומר דהכי קאמר, "כי הוא לבדו מרום וקדוש, ושבחיו הם שעושה הכל ביחד ובכל עת, ואפילו שהדברים נראים כסותרים זה את זה, הכל מסודר לפניו יתברך. ובה בשעה שהוא עושה גבורות ובעל מלחמות במקום אחד, באותה שעה עצמה הוא זורע צדקות לראוים, ומצמיח להם ישועות, ובורא רפואות וכו', כי ידו לא תקצר ישתבח שמו לעד.

ואולי בשביל זה הקדים ואמר בתחילת השבח, "לאל ברוך וכו' זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו", "זמירות" הן גבורות, ו"תשבחות" הן חסדיו של המקום, שהכל משמש לפניו ביחד, והוא יחיד בזה, כי הוא לבדו מרום וקדוש.