הרב עמאר - ימין מקרבת ושמאל דוחה

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. (טו, יג)

נראה שיש כאן הנהגה של "ימין מקרבת ושמאל דוחה", וזה היפך ממדת בני אדם בני אדם שצריך לנהוג עמהם במדת "שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מז, א וסנהדרין קז, ב), כי אצל הקב"ה הימין קודמת, כמו שנאמר (ישעיה סב, ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, וכן נאמר לעיל, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן שהוא החסד (שהוא ימין), ורק אח"כ ובעמוד אש לילה (שהוא סטרא דשמאלא ודינים ועיין לעיל מאמר טו מה שפירשתי בזה בס"ד עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל) וזה שאמר כאן נחית בחסדך עם זו גאלת", בחסד וברחמים, ימין ה' רוממה, ואח"כ אמר, "נהלת בעזך", שהוא סטרא דשמאלא, שעוז הוא גבורה כידוע.

ועוד י"ל "נחית בחסדך", בזמן שהיו בחו"ל, וזה אומרו עם זו גאלת בחינת רחמים. אבל בא"י הדרישה גבוהה יותר והיא קרובה לדין, וכדברי הרמב"ן ז"ל (בראשית יט, ה), גבי העונש של סדום ועמורה, שכתב וז"ל, ודע, כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות ושממו עליהם השמים והארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו, ע"כ. וזה שאמר כאן, "נהלת בעזך אל נוה קדשך", דבמקום המקדש מדת הדין מצויה לגודל מעלת המקום וזהו "נהלת בעזך" והיכן הי"ת מנהל בריותיו בעוז, לזה המשיך "אל נוה קדשך" במקום המקדש. ויחד עם זה ניתנו בו מצוות רבות להמתיק הגבורות, ולהרבות אורות, ולבני ישראל היה אור בכל מושבותם.