הרב עמאר - בראשית

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם: (מז, ח-ט)

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: (מז, ז)

ופירש"י ז"ל והיא שאלת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים. עכ"ל. והרמב"ן ז"ל (שם), כתב שאינו נראה כן, שאין מדרך מוסר המלוכה שישאל אדם בשלום המלך. וכמו שאמרו (שבת פט, א), כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אלא היא ברכה ממש. שדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר נכסים וכבוד והתנשא מלכותם, וכעין שאמר הכתוב (מ"א א, לא), יחי אדוננו המלך דוד לעולם. וכו' ע"כ.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ וגו', הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי: (מז, ג-ו)

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: (מז, ב)

ורש"י ז"ל כתב, ומקצה אחיו, מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים. שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל את שמות הגבורים כפל, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה (דברים לג, ז), ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולן, וכן לאשר. זהו לשון בראשית רבה (צה, ד), שהיא אגדת א"י, אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב, א), מצינו, שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים, ואותן הביא לפני פרעה. ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות, אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק וכו'. ע"ש.

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גּשֶׁן, וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד, וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (מו, כח-ל)

כתב רש"י ז"ל בשם מדרש אגדה, להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה. ע"כ. וכתב השפתי חכמים (שם אות ת'), שיצא להם כן, מדכתיב בפסוק להורת חסר וא"ו שניה, ויש בו אותיות תורה.

אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: (מו, טו)

ואמרו רבותינו (ב"ב קכג, ב ובמדב"ר יג, יט), וכן כתב רש"י ז"ל (בראשית מו, טו), ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים. לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. עכ"ל.

אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ וגו': (מו, טו)

ופירש"י ז"ל, אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו, הזכרים תלה בלאה [שנא' בני לאה], והנקבות תלה ביעקב, [שנא' ואת דינה בתו], ללמדך, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. איש מזריע תחילה יולדת נקבה. עכ"ל. ומקור הענין בדברי רבותינו במסכת נדה (לא, א).

וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית: (מו, י)

ופירש"י ז"ל בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני וכו'. ומקור הדברים בדברי רבותינו (ב"ר פ, יא).

ויש ללמוד מזה כמה צריך האדם להזהר בעניני יוחסין. ולא יקל ראש בחשיבותם, ולא יתפתה ללכת אחר תאות לבו ולשאת אשה שאינה מיוחסת ואינה הוגנת ואינה ראויה לו, שהרי דינה, בתו של יעקב אבינו ע"ה היתה, ובתה של לאה אמנו היתה, והיא אחותם של השבטים שבטי י-ה, ונלקחה באונס אל בית שכם בן חמור אשר עינה אותה, ועם כל זה נשאר הדבר לדראון עולם, עד שנכתב בתורה, ושאול בן הכנענית.

וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ: (מו, ה)

יש לומר בזה, שאם עד עתה היה יעקב הולך למצרים רק מפני אהבתו לבנו וגעגועיו עליו אשר רבו כמו רבו, ולא יכול עוד להתאפק. הרי מעתה אחרי החזון הנורא, שנגלה אליו האלהים במראות הלילה והבטיחו לרדת עמו למצרים. מעתה שמח יעקב וקם ונתעודד, בכחות חדשים, ובהתרוממות הנפש, כי עתה קיבל אישור וחיזוק מאת הי"ת על מעשיו.

אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ: (מו, ד)

וקשה שהרי לא מצינו שעלה יעקב לארץ ישראל, אלא מת במצרים. ולכן פירש רש"י ז"ל, גם עלה, שנקבר עם אבותיו, במערת המכפלה. עכ"ל. וכן הוא בפירוש רבינו אברהם אבן עזרא ז"ל, וז"ל וטעם אעלך גם עלה, שיקבר בארץ ישראל. עכ"ל. וכן פירש הרשב"ם ז"ל.