הרב עמאר - הבן דומה לאמו בתכונותיו והבת דומה לאביה בתכונותיה

אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ וגו': (מו, טו)

ופירש"י ז"ל, אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו, הזכרים תלה בלאה [שנא' בני לאה], והנקבות תלה ביעקב, [שנא' ואת דינה בתו], ללמדך, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. איש מזריע תחילה יולדת נקבה. עכ"ל. ומקור הענין בדברי רבותינו במסכת נדה (לא, א).

והנה השם לבו לראות את טבעי בני אדם ושאר תכונותיהם, בשכלו יבין ובעיניו יראה כי טבעי הבת והנהגותיה דומים בדרך כלל לאביה, ואילו התכונות של הבן דומים בדרך כלל לאמו.

ואמרתי בס"ד, שלזה דקדקו חז"ל ואמרו (מו"ק יח, ב סוטה ב, א), בת פלוני לפלוני, והיינו כי על הבת אמרו "בת פלוני" ותלו אותה באביה, ואילו אצל הבן לא אמר "לבן פלוני", אלא "לפלוני". והטעם, כי הבן אינו דומה בהכרח לאביו.

ועוד שהבת צנועה היא, כמו שנאמר (תהלים מה, יד), כל כבודה בת מלך פנימה, וא"א להכיר את טבעיה ותכונותיה, על כן אמר בת פלוני, שאם אתה מכיר את האב, הרי תוכל להבין ולהכיר את בתו ואת פעליה. אבל את הבן לא תוכל להכיר מתוך מעשי האב, כי הבן דומה לאמו. ואמו טמונה וספונה בבית פנימה, ועל כן אמר בת "פלוני" היינו שתוכל להכיר את טבע הבת ע"י שתכיר את אביה שהוא הפלוני שאמרו חז"ל. ופעם כשאמרתי דבר זה בהיותי במסיבת שבע ברכות, אמרו לי כי דבר זה כתבו מרן החיד"א ז"ל. ות"ל שכיונתי לד"ק.

[א"ה – ועפי"ז יש לפרש הפסוק (משלי טו, כ) בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו, וכן נאמר (שם י, א) בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. והיינו כי בעת שהאדם רואה שבנו חכם הריהו שמח גם באשתו, כי ממנה תוצאות החכמה. אבל כשהבן הוא כסיל, מגיע תוגה ובזיון לאמו כי בעלה תולה הכסילות בה, ודוק. יבח"ר].