הרב עמאר - ברכת יעקב לפרעה

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: (מז, ז)

ופירש"י ז"ל והיא שאלת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים. עכ"ל. והרמב"ן ז"ל (שם), כתב שאינו נראה כן, שאין מדרך מוסר המלוכה שישאל אדם בשלום המלך. וכמו שאמרו (שבת פט, א), כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אלא היא ברכה ממש. שדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר נכסים וכבוד והתנשא מלכותם, וכעין שאמר הכתוב (מ"א א, לא), יחי אדוננו המלך דוד לעולם. וכו' ע"כ.

ואילולי דב"ק של רבינו הרמב"ן ז"ל היה מקום לומר, שלזה התכוין אף רש"י ז"ל, והכי קאמר, ויברך יעקב, היא שאילת שלום. כלומר, דכיון דאינו דרך ארץ לשאול בשלום המלך כדבר איש אל רעהו, על כן שאלת שלום המלך היא בדרך הזאת, שיברך אותו בשלום ובהצלחה ונשיאות חן וכו' ובצאתו מלפניו חזר [יעקב] ובירך אותו, [כדי] ליטול רשות מלפניו, ואמרו רבותינו (ראה במדב"ר יב, ב ותנחומא נשא פכ"ו), שברכו שיעלה נהר הנילוס לקראתו. ע"כ.

ומזה מצאנו מקור למנהג הנפוץ בקהילות ישראל שמברכים את המלך בימי שבת ומועד ובפרט ביום הכיפורים, ותיקנו קדמונינו ברכה מיוחדת על זה, הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים וכו', הלא היא כתובה בסדורי התפלה ובמחזורים.

ומ"ש הרמב"ן ז"ל בסוף דבריו שם, ובצאתו מלפניו חזר ובירך אותו ליטול ממנו רשות, ואמרו רבותינו שברכו שיעלה נילוס לרגלו. עכ"ל. נראה שהיה קשה לו מה שאמר הפסוק (להלן מז, י), ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה. דהרי כבר אמר הכתוב בתחילה שיעקב בירך את פרעה ומה לו לחזור על ענין הברכה, ולכן פירש שהיא נטילת הרשות. ולפי מש"כ בדעת רש"י ז"ל דבמקום שאילת שלום רגילה הנהוגה בין אנשים בירך יעקב את פרעה ולא עשה זאת כשאלת שלום מפני כבוד המלכות. אתי שפיר גם ענין היציאה, דגם ביציאתו שב יעקב ובירכו והוא ענין אמירת שלום, ונטילת רשות ביציאתו. ועי' בדברי רש"י ז"ל על פסוק זה שכן משמע ממנו, שכן כתב, ויברך יעקב - כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלים רשות, ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו וכו', ודוק.