הרב עמאר - פרשת בשלח

וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. (יד, יז-יח)

לכאורה יש כפל לשון בפסוק זה, שהרי כבר אמר לעיל (פסוק ח) ויחזק ה' את לב פרעה וגו'. ולא ראיתי שעמדו על זה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. (יד,טו)

בתרגום יוב"ע כתב, למה את קאי ומצלי קדמי, הא צלותהון דעמי קדמת לדידך, מליל עם בני ישראל ויטילון. ובתרגום ירושלמי כתוב, עד אימת את קאים ומצלי קדמי, שמיעא היא צלותך קדמי, ברם צלותהון דעמי קדמת לדידך, וכו'.

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. (יד, ט-יד)

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. (יד, יג-טו)

ה במאמר הקודם הבאתי מדברי חז"ל בפסוקים אלו, שדיברו עמוק בכתות שנתפלגו על הים, והיו טענותיהם שונות זו מזו, לא הרי זה כהרי זה, ומשה השיב על כל דבריהם אחת אל אחת.

וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. (יד, יא-יב)

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. (יד, ט-י)

פירש רש"י ז"ל, "ופרעה הקריב", היה לו לכתוב "ופרעה קרב", מהו "הקריב", הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם, כמו שהתנה עמהם, עכ"ל. והראב"ע ז"ל פי' "הקריב מחנהו". וכן נראה כונת רבינו עובדיה ספורנו ז"ל שכתב, הקריב את חיל ההמון של כל רכב מצרים. אבל ר"י בעל הטורים ז"ל כתב, הקריב את קרבנו, כיון שבא לפני בעל צפון הקריב קרבן לו. ע"כ, וכן כתבתי לעיל (מאמר ו), משם דעת זקנים מבעלי התוספות.

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. (שמות יד, ח)

בתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר, "ובני ישראל נפקין בידא מרממא מתגברין על מצראי". וכן המשמעות של תרגום אונקלוס שתירגם, "ובני ישראל נפקין בריש גלי". וגם מרש"י ז"ל נראה שכן מפרש, שהרי כתב, "ביד רמה", בגבורה גבוהה ומפורסמת. עכ"ל.

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (יג, יז)

ותירגם אונקלוס "ומזרזין סליקו". והיינו מצויידים בכל מה שצריכים וכדפירש"י ז"ל. עוד כתב רש"י ז"ל, דבר אחר, "מחומשים", אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה. עכ"ל.

ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב, וכל חד עם חמשא טפלין, סליקו בני ישראל מארעא דמצרים, ופירש המפרש לתרגום יוב"ע שם, שכל אחד היו לו חמשה טף, הן זכרים הן נקבות. כדפירש"י לעיל פרשת בא.

כִּי קָרוֹב הוּא. (יג, יז)

כתב רבי אברהם ן' עזרא ע"ה, וידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלישתים, אינו מרחק רב, והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה, אם היה הדבר רחוק מאד, איך היו השבטים באים בחמוריהם עד מצרים, אם היה הדרך רחוק מאד מה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם, ובעלותם מביאים שבר לבתיהם. עכ"ל.