הרב עמאר - פרשת בשלח

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיִּלּוֹנו כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. (ט"ז, א-ב)

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם. (טו, כז)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. (טו, כג-כד)

וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וכו'. (טו, כב)

פירש"י ז"ל, "ויסע משה", הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שה"ש א, יא), תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם, עכ"ל. וצריך להבין דברי חכמינו ע"ה בזה, וכי מה איכפת לו למשה, שמצאו להם ישראל אוצרות זהב וכסף ואבנים טובות, ומלקטים אותם בשמחה ובששון, ולא יהיה זה אלא כנגד העבודה הגדולה שעבדו במצרים בחנם, וגם העושר ברכה הוא מאת ה', כדכתיב (משלי י, כב), ברכת ה' היא תעשיר, וכאן הי"ת שלח לישראל

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (טו, כ-כא)

עיין בדברי רש"י ז"ל שכתב, "אחות אהרן", לפי שנתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'. דבר אחר, "אחות אהרן" לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו. ועיין רשב"ם ז"ל מה שכתב בזה.

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. (טו, יט)

כתב הראב"ע ז"ל. לפי דעתי גם זה הפסוק מהשיר, להזכיר הפלא שעשה בתוך הפלא כאשר פירשתי וכו', עכ"ל, והרמב"ן ז"ל הביא דברי הראב"ע ז"ל, וכתב שהיו ישראל משוררים ואומרים, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב ה' עליהם את מי הים, בעוד ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והוא נס תוך נס, וע"ש מה שכתב בזה.

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (טו, יח)

תרגם אונקלוס, ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. והנה חז"ל תקנו לנו לומר בסדר תפלת שחרית שבכל יום שירת הים אחרי פסוקי דזמרה. ואומרים פסוק ה' ימלוך לעולם ועד וכופלים אותו ואומרים גם התרגום שלו, וצריכים להבין מה טעם הדבר.