הרב עמאר - מסירות נפשו של אדם לעשות דבר ה' מבטלת את כל הקטרוגים מעליו

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. (יד,טו)

בתרגום יוב"ע כתב, למה את קאי ומצלי קדמי, הא צלותהון דעמי קדמת לדידך, מליל עם בני ישראל ויטילון. ובתרגום ירושלמי כתוב, עד אימת את קאים ומצלי קדמי, שמיעא היא צלותך קדמי, ברם צלותהון דעמי קדמת לדידך, וכו'.

ובפירוש יונתן כתב דהכי איתא במכילתא (בשלח פרשה ג), רבי יהודה אומר, מה תצעק אלי, כבר קדמה צעקתם לצעקתך. ומתרגום אונקלוס משמע כהירושלמי, שתירגם, ואמר ה' למשה, קבלית צלותך, מליל עם בני ישראל ויטלון. ע"כ. ורש"י ז"ל פירש, למדנו שמשה היה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה עתה אינו עת להאריך בתפלה, שישראל נתונים בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי, עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר (ישעיה מה, יא) על בני ועל פועל ידי תצוני. ע"כ. ועיין בפירוש הראב"ע ז"ל ומ"ש בזה הרמב"ן ז"ל.

ובאוה"ח הקדוש כתב, "מה תצעק אלי", קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהים, ובפרט בעת צרה, דכתיב (יונה ב, ג), קראת מצרה לי, מן המצר קראתי יה (תהלים קיח, ה), ואם לצד שהרבה להתפלל, הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו, לא ירף מתפלה. עוד אני רואה שנתקבלה תפלתו, ואמר לו הרם את מטך וגו' (להלן פסוק טז). א"כ למה אמר לו "מה תצעק אלי". עוד קשה אומרו, "דבר אל בני ישראל ויסעו", להיכן יסעו, אם רודף מאחור והים לפניהם וכו'. אכן יתבאר ע"פ מאמרם ז"ל (זוה"ק ח"ב קע, ב), שישראל היו נתונים בדין מה אלו וכו', ודבר ידוע כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה, יוסיפו כח במדת הרחמים, ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח ההוא, והוא אומרו (דברים לב, יח), צור ילדך תשי וכו'. ויעו"ש שכתב שכיון שהיה קטרוג על עם ישראל, וה' חפץ לצדקם, ע"כ אמר למשה מה תצעק אלי, שאין הדבר תלוי בידי, אם אינם ראוים מצד מדת הדין, וע"כ העצה היא דבר אל בני ישראל ויסעו, שיתעצמו באמונה ויבטחו בה' ויכנסו אל הים קודם שיחלק, מתוך שבוטחים בו שיעשה להם נס, ואח"כ, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, שבאמצעות הבטחון הזה תגבר מדת הרחמים, ויעשה להם נס. וכתב בזו הלשון כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה, וצדיק הראשון היה נחשון בן עמינדב, ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר (תהלים סט, ב), הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. כמאמרם ז"ל (סוטה לז, א), ובזה נתישבו הכתובים על נכון וכו'. עכ"ל.

[א"ה מה נמלצו אמרי קדוש ה' השם נפשנו בחיים זלה"ה, וע"י דבריו הקדושים תבין מדוע זעק נחשון בן עמינדב מנהמת לבו דווקא הפסוק הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט, ב), כי הזכיר "אלהים" דייקא, להורות כי היתה מדת הדין מתוחה עליהם בעת ההיא. ונתמתקה ע"י "כי באו מים עד נפש", כלומר, שבכח המסירות נפש נתמתקו הדינים ובאה הישועה לישראל ודוק. יבח"ר].

ויפה כתב המגיה נר"ו ויש להוסיף דמים הם רחמים, דע"י מסירות נפשו באו הרחמים להמתיק מדת הדין שהיא בחינת אלהים, ועוד דנפש היא נוקבא, וע"י מסירות נפשו העלה מ"ן למעלה, וע"י המ"ן באו המיין דוכרין אל הנוקבא ומיתקו כל דיניה, וזה אומרו "כי באו מים" הן מיין דוכרין שבאו ע"י המסירות נפש וכנ"ל. והמ"ד באו עד נפש והתמתקו הדינים ונתגברה מדת הרחמים, וישראל נושע בה' תשועת עולמים אז ישיר משה. ואולי יש להוסיף שזה ג"כ נרמז במאמר ה' אל משה, ואתה הרם את מטך, להרים למעלה שהיא העלאת מיין נוקבין מתתא לעילא, וע"י זה מורידין מיין דוכרין מלמעלה למטה, וזה אומרו ונטה ידך על הים ובקעהו, כי ע"י הורדת המ"ד מתעוררים הרחמים והים נבקע לישועת ישראל.

והנה חז"ל (במכילתא הנז') אמרו שהקב"ה קיבל תפלתו של משה, ואמר לו, שכבר קדמה אליו תפלתם של עם ישראל, וגם האוה"ח כתב כן, שאני רואה שנתקבלה תפלתו ואמר לו ה', הרם את מטך וגו'.

ויש להבין דמאחר שנתקבלה תפלתו של משה וגם תפלתם של ישראל, א"כ למה היו ישראל צריכים לעוד מסירות נפש מתוך בטחון בה', בכדי לעורר רחמים העליונים, וכתב הרב אוה"ח דמשום שיש קטרוג, צריכים להתעצמות במדת הבטחון, כדי שה' יעשה להם נס, וכנ"ל.

וצריכים לומר שגם אחר שהתפלה התקבלה, יש כח ביד המקטרג לעכב ההצלה רח"ל, אשר על כן אמר ה' למשה, מה תצעק אלי, כבר קבלתי תפלתך, אך יש קטרוג שמעכב, ועל כן, דבר אל בני ישראל ויסעו אל הים, למסור נפשם מתוך בטחון בה', ואז יתעוררו הרחמים העליונים ויתבטל הקטרוג, ואז, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.

ואולי זה פירוש הפסוק שאמר ירמיהו הנביא ע"ה (איכה ג, מד), סכות בענן לך מעבור תפלה, הענן הזה, הוא הקטרוג הנוצר מעונותיהם, והוא מסוכך וחוסם בעד התפלה, מעבור אל הקב"ה. ואעפ"י שהכל גלוי לפניו יתברך ואין מי יעצור בעדו, ומי יאמר לו מה תעשה וגו', עכ"פ אפילו שהוא שומע התפלה, עדיין ענן הקטרוג מעכב בעד השפע הטוב שלא יוכל המבקש לקבלו, ואעפ"י שתפלתו כבר התקבלה. ומזה נלמד חשיבות המעשים, מעשי צדקה וחסד, ומסירות נפש על דבר ה' ברוך הוא, שהם המפתחות לפתוח שערי רחמים, ולסלק כל המעכבים וכל המפריעים.