הרב עמאר - פרשת תרומה

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: (כה, ט)

באור החיים הקדוש הביא דברי הפסיקתא רבתי (פסקא ט"ז), כשאמר ה' למשה ועשו לי וגו', נבהל משה ואמר לפניו הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. ואמר לו ה', לא כמו שאתה סובר אלא עשרים קרשים וכו'. ע"כ. וע"ש בדברי הרב זיע"א בזה.

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: (כה, ט)

ופירש"י שהמקרא הזה מחובר עם המקרא שלמעלה הימנו, ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך. וכן תעשו, לדורות (סנהדרין טז, ב), אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. עכ"ל. והראב"ע ז"ל כתב "וכן תעשו", לצורך הכלים, כי בתחילה "ועשו לי מקדש". ועיין ברמב"ן ז"ל שהביא דבריהם.

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (כה, ג-ח).

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (כה, ב)

בפסוק זה יש כפילות לשון ברורה, האומרת דרשני, ויקחו לי וגו', תקחו את תרומתי. ועוד למה קורא לזה "תרומה", ובמה הדבר שונה מאדם שקונה תפילין וציצית לקיים מצות ה' עליו, וכי יקרא לוקח תרומה לה', או הוצאות שבת ויו"ט וכי המוציא הוצאות יקרא נותן תרומה לה', ולמה דווקא במצות הקמת המשכן שהוא לכפרת עון העגל, ונבנה לצורך עם ישראל, כדי שתשרה שכינה בישראל להגנתם בגשמיות, ולהשפעתם הרוחנית שלא יחסר המזג, והוא לצרכם, למה קורא למצות בנייתו "תרומה" וחוזר וכופל. מה גם, כי לה' הארץ ומלואה, ומשלו נתנו לו, אלא שהי"ת חפץ בחיים ואוהב עמו ישראל לזכותם ולהרבות בקדושתם וכל זה לנו הוא ולבנינו, א"כ למה הלשון אומר "ויקחו לי וגו' תקחו את תרומתי".

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (כה, א-ב)

כתב הראב"ע ז"ל שבעלות משה לראש ההר (עיין סוף הפרשה הקודמת), דבר לו על דבר המשכן. והטעם, שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו, ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר. עכ"ל.