הרב עמאר - התרומה שבנ"י נתנו לבניית המשכן עוררה בלבם תשוקה ורשפי אש שלהבת יה

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: (כה, ט)

ופירש"י שהמקרא הזה מחובר עם המקרא שלמעלה הימנו, ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך. וכן תעשו, לדורות (סנהדרין טז, ב), אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. עכ"ל. והראב"ע ז"ל כתב "וכן תעשו", לצורך הכלים, כי בתחילה "ועשו לי מקדש". ועיין ברמב"ן ז"ל שהביא דבריהם.

ועיין בספורנו, שכ' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך", אשכון בתוכם לקבל תפלתם ועבודתם, באותו האופן שאני מראה אותך שכינתי בהר, על הכפרת בין שני הכרובים, עם תבנית המשכן ותבנית כל כליו. כי אמנם תבנית המשכן תורה על הכרובים שהם שרפים עומדים ממעל לו, הנראים לנביאים, ומהם בקדש, ומהם בקדש הקדשים. וכו', יע"ש.

וכל זה מתאים עם מה שכתבתי לעיל, שכל השראת השכינה על הר סיני שהיתה באתגליא לעיני כל ישראל, איש איש והכנתו, היתה זמנית, לצורך מתן תורה. ורצה הקב"ה שיהיה המשך לזה בקביעות וע"כ ציוה להם לעשות לו מקדש לשכון בתוכם והדגיש לו ככל אשר אני מראה אותך בהר. ופירשו רש"י ז"ל והראב"ע ז"ל דקאי על הכלים, כי מבחינת האהל בודאי שאין ענינו כענין ההר, אלא על הכלים, והספורנו פירש שיש בזה לדמות למעמד שהיה בהר. ואמר שהכרובים דמות מלאכים שרפים עומדים ממעל לו, וע"ש עוד שהיו מחוברים בקרסים להיות לאחדים, וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות, ובקדש הקדשים נתן גוף מצופה זהב מבית ומחוץ כאמרם ז"ל (יומא עב, ב), כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח. ועל אותו ארון נתן כפרת כולו זהב מורה על צלם אלקים בלתי מחובר עמו כלל וכו' עכ"ל. וצ"ל למה צריך לכל הסמלים הללו של מלאכים וצלם אלקים.

והנראה בס"ד, דבשביל השראת השכינה צריך לכל הכלים המפורטים בתורה, וכמובן גם המשכן עצמו לכל פרטיו וכו', אך בעינן שישראל יכינו לבם בחשק עצום ובאהבה נפלאה ובכיסופין גדולים, לצפות שישכון בתוכם, שלזה ציוה הוא יתברך, שיקחו לו תרומה לשמו, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ולזה צריך התעוררות גדולה, וכל מטרת התרומה היא לעורר אהבה שבלב. באומרם למה אנו נותנים כספנו וזהבנו, כדי שהקב"ה ישכון בתוכנו, ויתבוננו חסד ה' עליהם עד שתתעורר שלהבת אהבת ה' שבלבם פנימה, לצפות לו בכליון עינים ממש, כאשר יצפה האב על בנו יחידו אשר לא ראהו עשרות שנים, ולא ידע ולא שמע מה היה לו, ועתה אמרו לו שתיכף יבא ולבו בוער באש להבת שלהבת של אהבה טבעית שהטביע הבורא בלב האב על בנו, כן צריכים עי"ז לעורר אהבת ה' בלבם, ויש בלב כל אחד ואחד מישראל יסוד עמוק עמוק, רק הוא מסתתר במצפוני הלב ומכוסה בכמה מכסים של טרדות ובלבולי הזמן, וע"י פעולת הנתינה תתעורר חבצלת השרון, כאשר יתעורר לב חתן אל כלתו ע"י המתנות והסבלונות שמרבה לתת לה, וכמו תנור שגחליו כָלוּ באש, והוא מלא אפר, אך מתחת האפר יש ניצוצות שהן בוערות עדיין והמה חבויים שם, ואם תבא הרוח ותעיף את האפר, תתגלה הלהבה והתעברה, כן הוא הדבר הזה. ואפשר שלכן ציוה לעשות כלי המקדש שכולם עומדים ורומזים לסודות נוראים וגבוהים מאד, אבל גם קבע בהם צורות לתת להם אחיזה כל שהיא שתוסיף נופך בהעיר לבם לאהבת ה' כאמור, וזה וזה גורם.

ואחר כל זה עוד עמד משה והתפלל על זה ואמר ויהי נעם ה' וגו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.