הרב עמאר - המשא ומתן של משה רבינו ע"ה ובצלאל, לבנות כלים תחילה או משכן תחילה

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: (כה, ט)

באור החיים הקדוש הביא דברי הפסיקתא רבתי (פסקא ט"ז), כשאמר ה' למשה ועשו לי וגו', נבהל משה ואמר לפניו הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. ואמר לו ה', לא כמו שאתה סובר אלא עשרים קרשים וכו'. ע"כ. וע"ש בדברי הרב זיע"א בזה.

עו"כ שם: ודרך זה נעלה להבין דבריהם ז"ל (ברכות נה, א) שאמרו בפסוק ובצלאל וגו' עשה את כל אשר צוה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו וכו'. משה ציוה לבצלאל לעשות כלים תחילה ואחרי כן משכן. אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית וכו'. אמר לו (משה) כך שמעת מפי הקב"ה, בצל - אל היית כי בודאי כך ציוה לי הקב"ה וכו' ע"כ. והקשה הרב זיע"א איך שכח משה מצות ה', ח"ו שיאמן עליו דבר כזה, וע"ש שהעיר שגם ה' הקדים לצוותו על הכלים ארון וכו' ואח"כ המשכן, ומשה אמת ודבריו אמת, ולמה חזר מדבריו הראשונים, וכתב דכשאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, אז הראהו את המשכן בתחילה. (כדכתיב, את תבנית המשכן ותבנית כל כליו), וכשפירט לו פרטי המעשה, הקדים הכלים. ויש בדבר ה' ב' דרכים, הא' שיקדים המשכן, כמובן מהפסוק הראשון את תבנית המשכן. ומה שהקדים בספר המעשה את הכלים, הוא כדי להתחיל במה שגמר, שהוא תבנית הכלים, הוא כדי להתחיל במה שגמר, שהוא תבנית הכלים. והב' שכונת ה' להתחיל בכלים בצד המעשה, ומה שהקדים המשכן בפסוק הא', הוא להשיב לתמיהת משה שאמר, שמים ושמי שמים לא יכלכלוך, שלזה אמר לו שמספיק משכן קטן, ואגב שהראהו תבנית המשכן, הראהו ג"כ את תבנית כליו.

ומשה חשב מתחילה שהעיקר בכונת ה' כהדרך השני, והוא להקדים הכלים. וכשדן לפניו בצלאל, הכריע בסברא כהדרך הראשון, לזה אמר לו משה, ודאי כך אמר לי, שהלשון ודאי, מורה על הכרעת הענין על אחת משתי הדרכים. וע"ש שהוסיף שע"כ הראהו תבנית המשכן, שידע ויבין שאינו רק מצד שלא רצה להטריחם, ואם ירצו יוסיפו משלהם, ע"כ הראהו שלא יוסיפו ולא יפחתו. עכתד"ק של אור החיים.

ומדי דברי בדברי הגמרא דברכות (נה, א) הנזכרת בדברי קדוש ה' בעל אוה"ח זיע"א, במו"מ של בצלאל שדן לפני משה רבינו ע"ה. אעלה בזה רעיון אחד שאמרתי לפני שנים רבות בע"ה ובישועתו.

והוא במה שהערתי על דרך בני הישיבות בימינו, שמוסרים נפשם על התורה ועבודת ה' בטהרה, ועמלים ויגעים בה יומם ולילה לא ישבותו, ואינם מחשבים תכלית קיומם, לאמר מה נאכל ואיך נקים בית בישראל, ומה יהיו קיומנו, הן לא נזרע ולא נחרוש, וגם מקצוע אינם לומדים אשר יהיה בו לספק צרכיהם ולו במועט, ובמה יזונו נשיהם ובניהם, ובפרט בעתות כאלה אשר היוקר יאמיר, ורמת החיים עולה, והדרישה מרובה, ומה יניח לפני אשתו ובניו, להשקיטם וגם להושיבם בטח, והיכן ארבע קירות להניח ראשם, ואפילו קש ותבן שהיה לה לאשתו של רבי עקיבא, מאין יבא להם, ומעולם לא יצאו מארבע אמות של בית המדרש, וידיהם נוטפות מור עובר, לְהָפֶּך בדפי הגמרא ומפרשיה בזריזות ובעיון, ותו לא מידי, וכסף מנלן וילפי קיחה קיחה, ולא ידעי היכא כתיבה והיכא יהיבא, איזו היא שיבה, איזו היא ישיבה, ראשם ורובם בהויות דאביי ורבא, ברוב אהב'ה, ונפש נדיבה, ובהגיע פרקם, לא יחושו לקמחם ועוסקים להלכה וגם למעשה בפרק האיש מקדש, לקיים מקרא מפורש כי יקח (דברים כב, יג). אך במה יקח, לא ידאגו ולא ירתעו, כי בטחונם חזק בה', בעוז וגבורה, ומשליכים כל יהבם הנגלות והנסתרות על ה' ברוך הוא, ויאמרו לו: אבינו אתה ואין לנו זולתך משען ומשענה, ואליך עינינו תלויות, ולחסדך המה צופיות, עד שתחננו בחנינתך, כי גדול עד שמים חסדך ולא יבושו כל קוויך. ותהלות לאל עליון, לא עזב ולא יעזוב, ומקיימים בתים בדוחק ובצער, אך הדברים מתקיימים בידם בנסים גלויים, ואוחזים בלמודם בשקידה והתמדה ימותיהם ולילותיהם, ומתפרנסים הם ומשפחותיהם, בחסדים רבים, אשר אין מי שיכול לבאר סודם ולחשב חשבונם. ובודאי שיד ה' היא שעמדה ועומדת, שלא יבושו ולא יכלמו כל הבוטחים בו באמת ובתמים.

אך זוהי שקשה, שהנשר הגדול רבינו הרמב"ם ע"ה, כתב בהלכות דעות (פ"ה הלכה יא) דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר (דברים כ, ה-ו), מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, ל), אשה תארש, בית תבנה, כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר (ש"א יח, יד), ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, ע"כ דב"ק. כלומר, שצריך אדם לנהל עצמו עפ"י הדעת הנכונה המקובלת בעולם, וכפי שהטביע הקב"ה בעולמו אשר ברא, ונמצא שהת"ח שתורתם אומנותם נוהגים למעשה שלא לפי דרך בעלי דעה, ולא על דעתו של הרמב"ם, וצריכים להבין הענין.

ואמרתי בס"ד, שלא בכדי הקדים הרמב"ם ז"ל וכתב דרך "בעלי דעה", והיה די שיכתוב הדרך ותו לא מידי, אלא כונתו היא, שיש דרך של בעלי דעה הנוהגים בכל עניניהם עפ"י המקובל והנהוג בעולם, ויקראו בשם בעלי דעה ובעליו הגיון, והיא הדרך הנכונה והראויה, לאיש המתנהג לפי הטבע שהטביע הקב"ה בעולמו.

ואולם אלו הנוהגים מעל הטבע ואינם משתעבדים לטבעו של עולם, אלא מתהלכים בגדולות ונפלאות, ומוסרים עצמם על עבודת ה', ופורשים מכל תאוות העוה"ז ורובי הנאותיו, ואינם משקיעים כוחותיהם אלא בעבודת ה', ובתורתו יהגו יומם ולילה, הם לא מחוייבים ולא משועבדים לכללי הטבע וכוחותיו, והרי הם דומים במקצת לעם ה' במדבר, אשר הקב"ה דאג וסיפק כל צרכיהם, ולא חרשו ולא זרעו, וכל מה שהיו צריכים קיבלו גם למעלה מן הטבע, מן ירד מן השמים, ושלו הגיע בלא יגיעת כפים, ומן הסלע שתו מים, וגם הקיפו אותם עננים שבעתים, והאירו את דרכם, וכל דרך הנהגתם היתה שלא בדרך טבע, וגם האדם המתנהג במסירות ואינו מחשב חשבונותיו עפ"י הטבע אלא משליך על השם יהבו, הקב"ה מתנהג עמו ג"כ מעל הטבע, שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו, וע"כ כתב הרמב"ם ז"ל דרך בעלי דעה וכו', לרמז שלאלה שלא מתנהגים בכפיפות להנהגה הטבעית דרכם שונה מדרך בעלי דעה, ומה שנחשב אצל בעלי דעה להנהגה, לא סבירה, אצל בעלי הבטחון היא הנהגה נכונה ואמיתית והיא דרך סבירה עבורם. שאין הם כפופים לחוקי הטבע הרגילים, אלא כמו שהם מוסרים כל כוחותיהם ומאוייהם על דבר ה', לעשות רצונו, גם הוא עושה רצונם, ונותן להם מידו הרחבה מעל הטבע.

ועפיז י"ל דזה היה הענין שעליו דן בצלאל לפני משה רבינו ע"ה, שכן משה רבינו כולו תורה וקדושה, לא נותר בו דבר מן הגשמיות ולא היתה אצלו שאלה לאמר, כלים אלו שאמר להם להכין, היכן יניחו אותם, אלא מקיים את אשר הבין בדבר ה', ולא שואל, גם אם השאלות גדולות ועצומות הן, וכדרכו של אברהם אבינו ע"ה בכל הנסיונות, שעמדו וניצבו לפניו שאלות חמורות, ולא שאל רק ניגש לקיים דבר ה' בלי שאלות ובלי תהיות. וגם השאלה ששאל בעקידה, הן אתמול אמרת לי כי ביצחק וכו', לא שאל אלא אחר שאמר לו הי"ת (בראשית כב, יב), אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, שאז השאלות הם בגדר לימוד, ולא היה עוד קשר לפעולה ההיא.

אבל בצלאל אעפ"י שהיה חכם וצדיק, אבל בחינתו היתה של אומן בעל מלאכה נפלא, אבל הוא מבעלי דעה היה, והוא הבין שחייבים להכין הבית קודם שיעשו את הכלים, וע"כ הקשה לרבו, כלים אלו וכו'. וכשראה משה רבינו ע"ה את שאלתו, והבין מהיכן באה שאלה זו, אמר לו שהוא צודק. ובפרט לפי מה שכתב האור החיים ששני דרכים היו כאן בראשונה נאמר ככל אשר אני מראה אותך בהר, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו. נמצא שהקדים להראותו תבנית המשכן קודם תבנית הכלים. וכשציוה לא למעשה, הקדים מצות כלים תחלה, את הארן וכפורת וכרובים, ואח"כ השלחן, ואח"כ המנורה, ואח"כ המשכן. וכבר כתבתי לעיל את שני הדרכים לישב כל הענין שפירט באוה"ח. ולדבריו ז"ל היה משה כמסתפק בין שתי הדרכים, וכשדן בצלאל לפניו הכריע בפירוש דברי ה' כהדרך הראשון. וכנ"ל.

ולענ"ד ניתן לומר עוד שמשה לא הסתפק בדבר, אלא ראה שהי"ת נתן את שני הדרכים, האחת היא דרך בעלי דעה המתהלכים לפי מטבע שהטביע ה' בעולמו בדעת ובהגיון והשני היא דרך למתהלכים עפ"י אמונה וביטחון בה'. ומשה אמר לעשות בדרך הנעלית יותר שלא לפי הטבע. אך כשבא בצלאל והקשה קושיותיו, אמר לו אתה צודק ודאי כן הוא, שהרי בצלאל הוא העושה בכל המלאכה, ואם הוא שואל, השאלה נובעת מתפיסת החיים שלו, וא"א להנהיגו בהנהגה עליונה בה נוהג משה רבינו ע"ה. אלא ילך כמדתו ולפי כוחו, וע"כ אמר לו, אם יש לך שאלות אז אתה צודק כך ציוה ה', שהרי נתן גם הדרך הזאת ובה תלך ותעשה ותצליח.

והוסיף ואמר לו: בצֵל אֵל היית, כי בודאי כך ציוה לי הקב"ה. ובפשטות מפרשים את זה למעלה גבוהה ורמה שאומר לו, שהוא עמד בצלו של הקב"ה, בעת שציוה למשה.

ולפי הדרך שפירשתי בס"ד, י"ל דהכי קאמר ליה, אני קיבלתי שני דרכים, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, דרך אחת הוא של אלו הרואים באור ה', ומסתכלים באספקלריא המאירה, והיא בודאי מעל הטבע, ויש דרך של בעלי דעה, ומן השאלה שלך אני יודע שאתה לא מסתכל במדרגה הגבוהה, ואינך עומד בקרן אורה, אלא ההסתכלות וההשגה שלך מצומצמת ומעומעמת היא, בצל אל היית, ולא באורו הגמור, וע"כ תעשה כאשר דיברת שכן ציוה ה' לבעלי דרגא זו. ואין כאן סתירה ולא חזרה מדבריו הראשונים של משה ע"ה, אלא שני דרכים לשני דרגות השונים זה מזה בהשגותיהם וביכולותיהם הרוחניות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. האחת זכה ומאירה כשמש בצהרים, והיא דרכו של משה רבנו ע"ה, וכל קדושים עמו, והדרך השניה גם בה נגה אור ולא חשך, וניתן לראות בה כדחזי, אך יש הבדל ביניהם כמו ההבדל שבין אור וצל, וזה אומרו לו, בצל אל היית, שאתה בבחינת צל, ולא בחינת אספקלריא המאירה.

ועוד יש להוסיף בזה, דאפשר שכששמע משה דברי בצלאל והבין מהיכן הדברים יוצאים, אמר משה אם בצלאל אשר בו נתן ה' חכמה ובינה יתרים לעשות בכל מלאכת ה', ולחשוב מחשבות לצרף צירופים וליחד יחודים, וכך היא מדרגתו, הרי על אחת כמה וכמה שזו היא דרגתם של כלל ישראל, וע"כ הסכימה דעתו מיד להקים את המשכן ע"פ הדרך הזאת, כדי שישיגוהו כלל ישראל, ולא יהיה דבר הרחוק מבינתם ויהיו מנועים מהשגת השפע הבא להם על ידו. ע"כ מיד אמר לו בודאי כן ציוה ה'. זה הנלע"ד בענין זה בס"ד.

ומזה נלמד להבין שבכל עבודת ה' יש דרכי גישה שונים יש דרכים השייכים לבעלי מדרגות גבוהות, ויש דרכים של הפשוטים, ולא הרי זה כהרי זה, ואע"ג שיש צד השוה לשניהם, שהיא התכלית הנכספת לעשות רצון אבינו שבשמים וישמח ה' במעשיו, מ"מ הדרכים הם שונות ומגוונות, ועוד צריך האדם ללכת בצעדים נכונים לפי כוחו ויכולתו, ולא יעפיל לעלות ההרה מעל למדרגתו, פן יפול וישבר והיה להשחית ח"ו. והרבה התבוננות צריך לזה לבחון הפנימיות ומדת האמיתיות שבלבו, עד שיכיר ויתברר לו היטב איזו היא דרך ישרה שיבור לו להתהלך בה, ולא להכשל בה ח"ו.