הרב עמאר - פרשת יתרו

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד, וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. (יט, יח-יט)

וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (יט, יז)

פירש הראב"ע ז"ל טעם "ויוצא", מאהליהם. ויש להרחיב הדברים, דכששמעו ישראל את הקולות פחדו ונחרדו חרוד, והסתתרו באהליהם, כדי שיהיו אהליהם להם למחסה מהרעש ומהפחד, בבחינת כי יצפנני בסוכֹה (תהלים כז, ה), וכן וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיה ד, ו), ומשה זירזם לצאת לקראת ה'.

וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. (יט, יד)

פירש רש"י ז"ל, "מן ההר אל העם", מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא מן ההר אל העם. וכן כתב הרמב"ן ז"ל, ובמכילתא (כאן), דרשו בו, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, ולא היה הולך לביתו כלל, אלא מן ההר אל העם. עכ"ל.

לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. (יט, יג)

פירש רש"י ז"ל, "היובל", הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא (ראה ר"ה כו, א), ושופר של אילו של יצחק היה (כמבואר בפרקי דר"א). והרמב"ן ז"ל הקשה, שהרי אילו של יצחק הקריבו עולה, והקרנים והטלפים הכל נשרף כעולה, ותירץ בזה"ל, אולי גיבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה. אבל לפי דעת האגדה הזו יש לה סוד, ואמרו שזה הקול הוא פחד יצחק, ולכך אמר ויחרד כל העם אשר במחנה, ולא השיגו דיבור בגבורה הזאת זולתי קול. עכל"ה.

וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת, לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. (יט, יב-יג)

פירש רש"י ז"ל, "והגבלת", קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה. וכעין זה הוא בפירוש הרשב"ם ז"ל. והראב"ע ז"ל כתב, "והגבלת", שים גבול בהר, ע"כ, כמוהו הגבל את ההר וקדשתו, לשום גבול בהר. והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע שהפך בספרו דברי אלהים חיים, אמר כי רצה משה לומר "הגבל את העם", ויצא מפיו "ההר" במקום "העם". עכ"ל. עוד פירש הראב"ע ז"ל (פסוק י"ג) "לא תגע בו יד", דהיינו שלא יגעו בזה שנגע בהר ונתחייב מיתה, שלא יכנסו שם לתופסו, אלא רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד. ואם רחוק יורוהו בחצים. וכעין זה פירש הרשב"ם ז"ל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי: (י"ט, י'-י"א)

פירש רש"י ז"ל "וקדשתם", וזימנתם שיכינו עצמם היום ומחר. "והיו נכונים", מובדלים מאשה, (ומקור דבריו במכילתא). עכ"ל. ורבינו עובדיה ספורנו ז"ל כתב, "והיו נכונים", שיהיה גם הגוף מתוקן ומוכן לנבואה, לא הנפש בלבד, וזה בהיות מדרגת הנבואה העתידה אז להם פנים בפנים (עיין בדיבור הקודם), בעודם משתמשים בחושיהם, ולזה נאסרה האשה למשה מאז שהגיע לזאת המדרגה, שתהיה כל נבואתו מעת מתן תורה והלאה פנים בפנים, כאמרו (דברים ה, כז-כח), לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי, כמו שביארו רבותינו ז"ל. עכל"ה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. (יח, ט)

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. (יט, ח)

בתרגום ירושלמי תרגמו, ועני כל עמא כחדא בלבהון שלימא, ואמרו וכו'. הנה כאן הראו ישראל אהבתם ודבקותם בה', וכי ראויים הם לכל אשר עשה עבורם, ולמדו להכיר את גדלותו אשר אין לה חקר, וע"כ לא שאלו ולא חקרו, לאמור, מה כתוב בתורה, ואיך תהיה עבודת ה', ומה יהיה מצבנו, ועוד שאלות רבות, אלא קיבלו את עול מלכותו לכל אשר יצוה אותם, באין אומר ואין דברים. ועוד שכל העם ענו יחדיו בשפה אחת ודברים אחדים, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה.

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (י"ט, ו')

פירש"י ז"ל, "אלה הדברים", לא פחות ולא יותר. ורבים מהמפרשים עמדו על פירוש הענין של אלה הדברים. ועיין בדברי הרב אוה"ח שפירש בתרי אנפי.

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (י"ט, ו')

פירש רש"י ז"ל, "ממלכת כהנים", שרים, כמו שכתוב בשמואל (ב', ח, יח) ובני דוד כהנים היו. וכ"כ רשב"ם ז"ל. ואולם מתרגום יונתן בן עוזיאל, נראה שלא פירשו על ממשלה ושררה, אלא על עבודת ה' ותורתו, וז"ל, ואתון תהון קדמי, מלכין קטירי כלילא, וכהנין משמשין, ועם קדיש וכו'. ומשמע מלשונו דקאי על עבודת המקדש, ועל עבודת ה'. וכן הוא ברמב"ן ז"ל שכתב, תהיו ממלכת משרתי, וגוי קדוש לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני.