הרב עמאר - הנני בא אליך "בעב הענן"

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. (יח, ט)

פירש רש"י ז"ל "בעב הענן". במעבה הענן וזהו ערפל, ורשב"ם ז"ל פירש, עב וחשך, שלא להסתכל בשכינה. ורבינו עובדיה ספורנו ז"ל כתב. "בעב הענן". אע"פ שכל נבואותיו של משה, מעת מתן תורה והלאה, היו באספקלריא המאירה, כאמרו ותמונת ה' יביט (במדבר יב, ח), מ"מ נבואה זאת היתה בעב הענן, "בעבור ישמע העם וגם בך יאמינו לעולם". יאמינו אפשרות נבואתך שתהיה פנים אל פנים, כי אמנם אדבר עמם פנים אל פנים בלתי שום חלום, כאמרו (דברים ה, ד), פנים בפנים דבר ה' עמכם, והוא היות האדם מתנבא בעודו משתמש בחושיו, וזה חשבו נמנע, (כלומר חשבו שזה לא אפשרי, אבל כשידבר ה' עמם פנים בפנים בעודם משתמשים בחושיהם, אז יאמינו שאכן כך מדבר הקב"ה עם משה עבדו נאמן ביתו). ויסוד דבריו ז"ל, נמצא בדברי הראב"ע ז"ל, שכתב כאן בתוך דבריו, וז"ל, דע כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכין על אלה, ואנשי הודו אינם אוכלים בשר, וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג, רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו, וחכמי הודו נותנים ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר ה' עם האדם וחי, וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם, ואין טענה ממילת (שמות יד, לא), ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי כתוב (שם), וירא ישראל, ולא כל ישראל וכו' יעו"ש.

עוד כתב רבינו עובדיה ספורנו "עתה יאמינו" גם בך שתהיה נבואתך באופן זה, כאמרו ודבר ה' אל משה פנים בפנים (שמות לג, יא), לכן אמרו, היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה, כא), כי אמנם לא היה ספק אצלם על אפשרות הנבואה, והיו יודעים שהאבות ומשה ואהרן ומרים כבר התנבאו, כמו שביאר הוא יתברך באמרו, במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב, ו), אמנם בנבואת משה בעודו משתמש בחושיו, היה ספק אצלם לולי התנבאו גם הם באופן זה עד הנה, ובזה יאמינו בדברי משה, ולא יוכל שום נביא לקום נגדם כי לא תהיה נבואתם בזאת המדרגה. עכל"ה.

העולה מדברי רבותינו, שמשמעות "עב הענן" הוא חכמת הצמצום, שענינו כמו מיעוט האור, כדי שהמקבלים יוכלו להכילו, ע"י השתלשלות האור מספירה לספירה, ממשפיע לנשפע וכן על זה הדרך, עד שעומד במדה הנכונה שהמקבל מסוגל לקבלו, וזה שכתב רש"י ז"ל במעבה הענן, וזהו ערפל. וגם להרחיק כל מקבל שלא יסתכל בדרגה שהיא גבוהה מהשגתו. וזה שכתב רשב"ם ז"ל "עב וחשך שלא להסתכל בשכינה". וכל אחד מקבל ומסתכל במקום הראוי לו, לפי מדת השגתו וכפי הכנתו.

וכי תשאל מדוע כאן דוקא הוצרכו לעב הענן, לזה פירש רבינו עובדיה ספורנו ז"ל, שהקב"ה רצה שיאמינו בנבואת משה רבינו ע"ה שהיא גבוהה מכל הנביאים, פנים בפנים, בעוד חושיו בפעולה. והראב"ע ז"ל כתב, שהיו בעם ישראל מיעוט שהיה מסתפק, אם משה מדבר עם ה' במצב שעדיין חושיו פועלים וכנ"ל. וע"כ הי"ת דיבר גם עמהם פנים בפנים, ומזה יאמינו בנבואת משה, וזה שסיים הכתוב "וגם בך יאמינו לעולם".

וצריך להוסיף ולבאר בזה עוד דהכי קאמר, דתמיד מדבר ה' למשה, בלי מחיצות, רק פנים בפנים ממש, אבל כאן שחפץ ה' הוא, שגם ישראל ישמעו הנבואה לא בחלום, אלא באותה בחינה של משה, על כן אמר לו, הנה אני בא אליך בעב הענן, כלומר, הפעם אני משנה התגלותי עליך, שאמנם גם הפעם זה פנים בפנים, אך אני בא עם מחיצות של עב הענן. וזאת, בעבור ישמע העם, כי אינם יכולים לקבל האור כמו שהוא, וע"כ שם ערפל סביב לו ישתבח שמו, ועל ידי זה כביכול מתמעט האור ומצטמצם, על ידי ההרחקה שנעשית בגלל עב הענן, עד שגם הם יכולים לקבלו כל אחד לפי מדרגתו ולפי הכנתו, וככל שיניקתו ממקום נמוך יותר, כן המחיצות מרובות יותר והאור מועט יותר. ולפי גבהות היניקה, כן הוא מיעוט המחיצות, ואורו גדול יותר. כל אחד לפי כח השגתו בקרבת ה'. וגם בך יאמינו לעולם, אחר שהם עצמם ישיגו כוח נבואה ברמה גדולה, של השגת נבואה בעודו משתמש בחושיו הטבעיים, מזה יאמינו בנבואת משה, ונקל להם לדעת שהשגתו גבוהה הרבה משלהם. וגם משל כל הנביאים. דהיה קשה להם שאפשר שיתנבא ולא בדרך חלום, אבל אחר שהשיגו כל זה, נשאר להם רק להבין, שבאותה מדרגה עצמה יש דרגות שונות וזה קל להשיגו. ואולי זהו שאמרו בספרים הק', שישראל במתן תורה הגיעו לנבואה גבוהה משאר הנביאים, ופחותה מנבואתו של משה רבינו ע"ה. שהיא גבוהה משאר נביאים, שהתנבאו בעוד חושיהם פועלים והם עומדים על רגליהם, ופחות ממשה רבינו ע"ה, שהיו צריכים לעב הענן, לשים להם מחיצות, עד שיוכלו לקבל אותו אור נבואי.