הרב עמאר - כפה עליהם הר כגיגית

וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (יט, יז)

פירש הראב"ע ז"ל טעם "ויוצא", מאהליהם. ויש להרחיב הדברים, דכששמעו ישראל את הקולות פחדו ונחרדו חרוד, והסתתרו באהליהם, כדי שיהיו אהליהם להם למחסה מהרעש ומהפחד, בבחינת כי יצפנני בסוכֹה (תהלים כז, ה), וכן וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיה ד, ו), ומשה זירזם לצאת לקראת ה'.

עוד כתב הראב"ע ז"ל, "לקראת האלהים", שיקבלו להיות השם היורד על הר סיני להם לאלהים. "ויתיצבו בתחתית ההר", מחוץ לגבול שהגבילם משה וכו', עכ"ל. וזה כפשוטו ש"בתחתית ההר", היינו סביבות ההר. אבל חז"ל דרשו בזה במסכת שבת (פח, א) מלמד, שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. וכ"כ רש"י ז"ל כאן, "בתחתית ההר", לפי פשוטו ברגלי ההר, ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית. וכבר קדם בזה בתרגום יונתן בן עוזיאל (לעיל פסוק יז), שכתב, ואנפיק משה ית עמא לקדמות שכינתא דה' מן משריתא ומן יד תליש מארי עלמא ית טַוְראָ וזקפיה באוירא, והוה זיֵיג הי כאספקלריא, ואתעתדו תחותי טוורא. ע"כ.

ולפני שנים רבות (שנת תשל"ג) פירשתי דחז"ל מדברים בזה במשל ומליצה, להאיר עינים החותרים אחר מעמקי התורה, ובאו לתאר לנו את מעמד הר סיני, שאז עלו כל עם ה' במדרגות נבואיות, והשיגו השגות אלהיות בדרגה גבוהה. ועוד יש להקדים מה שהבאתי מרבנו עובדיה ספורנו בפסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וגו' (לעיל יט, ט), שהי"ת אומר למשה, אני מדבר עמך פנים אל פנים, במראה ולא בחידות, רק שהפעם אני בא בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, שישמעו שאני מדבר עמך בדרגה זו בעוד כל חוּשֶיךָ ערים לגמרי, אמנם הם אינם יכולים להשיג מדריגה זו שהיא מיוחדת למשה לבדו, ועל כן הקיף עצמו בעב הענן לצמצם זיו אורו, בעבור ישמע העם, שיוכל לשמוע, ומאידך גם בך יאמינו לעולם, שדרגתך מיוחדת ומעולה מכל שאר הנביאים. וכמ"ש לעיל ע"ש. וגם הראה להם הי"ת את הקולות וכו', ופתח להם כל השבעה רקיעים, ככתוב (דברים ד, לה), אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת אין עוד, ועוד כהנה וכהנה. וההתגלות היתה כל כך גדולה וברורה, עד שסר כל ספק מליבם של ישראל. ולמעלה הגדולה הזאת, קראו חז"ל בלשונם, שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, וזאת משום שבהתגלות הגדולה שהיתה בהר סיני, נשללה מהם הבחירה החופשית, שבמראות אלו הוברר להם כל ענין ההשגחה הפרטית שבה מנהיג הקב"ה את עולמו. ומיד הבינו שאין לפניהם אלא דרך אחת ויחידה והיא שיקבלו את התורה, וזהו שאמר להם הי"ת, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתם, שראו בעיניהם, שאין דרך ביניים ואין תחליף, אלא ה' הוא האלהים ואפס זולתו, וכל דרך אחרת היא קבורתם, ותו לא מידי. והיא בחינה עמוקה של כפיה, כי בהנהגה הכללית של הי"ת עם ברואיו רצונו הוא שישיגוהו עבדיו דוקא מתוך ענן והערפל של ספקות והסתרות של אורו הגדול, ומתוך התאמצות לבקשו ולהשיגו, יקבלוהו עליהם ויעבדוהו בכל לבם ונפשם, ולכל זה אנו קוראים, "בחירה חופשית". אמנם בעת מתן תורה לא נדרשו ישראל לשום מאמץ, ולא התלבטו בספקות והיסוסים, כי הכל היה גלוי וברור לפניהם, וזה הוא שאמרו ז"ל "כפה עליהם הר כגיגית".

ועתה נלע"ד שיש סיוע לזה מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל (הנ"ל), שכתב, "ומן יד תליש מארי עלמא ית טוורא וזקפיה באוירא והוה זייג הי כאספקלריא ואתעתדו תחותי טוורא". שכאן הוסיף וביאר לנו, שההר "הוה זייג כאספקלריא". וכתב בפירוש יונתן (שם), שהיה "זהיר וצליל", מלשון זגוגיתא חוורתא, "כאספקלריא" כמראה הזכוכית והוא כאספקלריא המאירה. ע"ש. והמשמעות ברורה שבהר הוסרו כל הספקות וכל העננות, והכל היה צלול וברור ומואר, והכל כזכוכית הלבנה המגלה כל מה שבתוכה וממקיפיה מכל צדדיה, וכן היתה התגלות השכינה במעמד הר סיני, שהגיעו ישראל להשיג כאספקלריא המאירה, והן הם הדברים שכתבתי בעניותי.

וזה שאמר רב בשבת (שם), "מכאן מודעא רבא לאורייתא", היינו שיכולים ישראל לומר אנוסים היינו כי היתה להם טענה חזקה לאמור, וכי יש אדם שיראה בעיניו מראות נשגבים כאלו, ולהשיג בשכל אנוש מה שהשיגו הם, ולבבו יבין בגדולות ההשגה האלהית עד אין חקר, עד אשר עין בעין ממש ראו את הדר גאונו יתברך, ואיך יוכל אנוש בן תמותה לסרב אחר ראותו כל זאת, א"כ הרי זו מודעא גדולה שיש בידם טענת אונס כזו. ואמרו שם בגמרא שוב הדור וקבלוה ברצון בימי מרדכי ואסתר, שנאמר (אסתר ט, כז), קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר.

וצריכים להבין למה תלו הקבלה ברצון בזמן מרדכי ואסתר דוקא, ואם משום הכתוב במגילה, קיימו וקבלו היהודים וגו'. הנה במתן תורה נאמר, ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה, ונשמע. ועם כל זה אמרו בגמרא הנזכרת שכפה עליהם הר כגיגית, עד שאמרו מכאן מודעא רבא לאורייתא. ומה היה בזמן מרדכי ואסתר שסילק כל זכר של אונס, עד שתיקנו אז מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. שהלשון שאמרו, "הדור וקבלוה בימי מרדכי ואסתר", משמעותו היא, שבזמן מרדכי ואסתר תיקנו והשלימו את הקבלה ברצון, והשלימו את מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. ואין עוד מודעא לאורייתא.

והנראה בזה בעזה"י ובישועתו הוא, שבזמן מרדכי ואסתר היתה "הסתרת פנים" גדולה מאד, שלא ידענו כן לפניה, שבכל הדורות הראשונים, הנסים והישועות אשר עשה הקב"ה להושיע את עמו מידי צריהם, היו בדרך גלויה וברורה ונודע ה' משפט עשה (תהלים ט, יז), לתת ריוח והצלה לעמו, ולשלם למבקשי נפשם כגמולם. וכמו העשר מכות שהיו במצרים שבזה ראו גילוי של ההשגחה הפרטית בכל עוזה והדרה, ובכל המופתים והאותות אשר עשה משה לעיני כל ישראל ולעיני פרעה ועבדיו. וכן בקריעת ים סוף, ובכל מה שקדם לה, הכל היה גלוי וידוע, והדברים נשמעו בכל העולם, שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבלו אלופי אדום, חיל אחז יושבי פלשת וגו' (שמות טו, יד-טו). וכן היה בכל הדורות כשנעשה נס, היה הדבר באיתגלייא. וכמו בימי יהושע, ובימי אליהו הנביא ושאר הנביאים ושופטי ישראל, בכל הדורות שקדמו למרדכי ואסתר ע"ה.

אבל בזמן מרדכי ואסתר, הושיע ה' את עמו תשועה גדולה ונפלאה, אך הכל היה בהסתרת פנים שאמנם בקריאת המגילה מתגלה כבוד ה' והנהגתו הנפלאה, עד שרואים את כל הנעשה בתקופה של תשע שנים, שהם תוכנית אחת ברורה, שכל חלק וכל עשיה משלימים זה את זה, בדרך נפלאה וייחודית וכל רואה מודה שיד ה' הגדולה עשתה לכל זה. אך מכל מקום אלה שהיו באותו הדור, ובעיניהם ראו את כל הענינים ההם לא ראו את הנס בגלוי, כי הדברים נעשו כמו מאליהם "עולם כמנהגו נוהג", המלך עשה משתה, ובסופו השתכר עד שהרג את המלכה ושתי עפ"י עצת חכמיו, וטבעי שאחר שחמתו שככה ביקשו לו נערה אחרת שתמלוך תחת ושתי, ונבחרה אסתר מבלי שמישהוא יחס לזה חשיבות מיוחדת, מלבד מרדכי היהודי, ואחר איזה שנים שמע מרדכי את דברי בגתן ותרש, וביקש מאסתר שתאמר למלך להצילו מרדת שחת, ואמרה בשם מרדכי ונכתב בספר, אך במקרה לא נעשה עמו דבר, וכן עלייתו של המן וכל המשך הדברים, שכל אחד מהם קרה בשנה או שנתיים ויותר אחר קודמו, ואין איש שם על לב לקשר ולחבר בין הדבקים, ולפקוח עינים בתבונה ולהביט מעט בעומק ההנהגה, שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים, ובפרט בדברים הדורשים התאמצות ויגיעת השכל, וכבר אמר החכם: אין עצלות כעצלות השכל, ואדם מעדיף לראות הענינים בקלות כמרחף על פני המים, ואלמלי שכתבה אסתר "ברוח הקדש" את המגילה, רובא דעלמא לא היו מבינים את החכמה הנפלאה אשר עשה ה', היושב ברום עולם ומשפטו והנהגתו עד אפסי ארץ, ובלומדינו דרך ההתבוננות ומלאכת החיבור והקישור אשר עשה ה' בימי מרדכי ואסתר, מתוך העיון הראוי במגילת אסתר, מזה נלמד איך לבחון את קורות החיים לדורות עולם, עד שניווכח בבירור גמור שכל הנעשה הוא מאת ה' ברוך הוא, והכל עשוי בחכמה עמוקה, ובהשגחה פרטית ומדוקדקת ולכל מעשה ולכל ענין יש תכלית ומטרה, להושיע את ישראל מידי קמיהם, ולקרב קץ הגאולה ויום הישועה.

כי מימי מרדכי ואסתר לא השתנתה הנהגה זו שה' מנהיג את עמו ואת עולמו בהסתר, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה. ואי אפשר לראות ולהשיג הנהגתו אלא בעמל וברוב ההתבוננות, אבל הרוצה לראות יכול לראות, ולהרוות נפשו הצמאה מזיו גילויי השכינה, אשר גילה והשיג בעמל וביגיעה רבה.

ובזה יובן מאמר רבותינו ע"ה במסכת חולין (קּלט, ב), ששאלו אסתר מן התורה מנלן, שנאמר (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא. והדברים מתמיהים, מה זו שאלה אסתר מן התורה, והלא אסתר המלכה מקומה במגילה, (והגם ששאלו גם על המן ומרדכי הכל באותו הענין). וגם התשובה לא מובנת.

ופירשתי בס"ד, דלא על אסתר הם שואלים, אלא על ההנהגה שהנהיג הקב"ה את עמו בזמן אסתר, ושהיא ההנהגה שנקבעה מאז לדורות עולם, ע"ז שואלים הנהגה זו מן התורה מנין, שכן הנהגותיו של הקב"ה בודאי צריכים להיות כתובים בתורה, וכאן שראינו שינוי בהנהגתו, של הקב"ה את עולמו, שהיתה בהארה ובאיתגלייא, ועתה היא בהסתר פנים גדול, לזאת שאלו היכן היא כתובה בתורה, והשיבו שזה פסוק מפורש בתורה, בו גילה הקב"ה שהנהגתו תהיה בהסתר בזמן מסויים, שנאמר, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא, והנה היום ההוא הגיע זמנו בזמן מרדכי ואסתר, שהקב"ה עשה ישועה גדולה לעמו, אך היה זה בהסתר גדול, וקשה להשיג הנס, ולהבין דרכי ה' וידו הגדולה, עד שכתבה אסתר כל הענין ברוח הקדש, ואז גילתה את הנסתר וראו האור הגדול והקשר המופלא שבין כל הענינים, אשר השלימו זה את זה. וע"כ קראו שמה "מגילת אסתר" שעל ידה מתגלה ההסתר, וליהודים היתה אורה ושמחה.

ובזה יובן היטב מה שאמרו רבותינו ע"ה, דהדור קבלוה מרצון בימי מרדכי ואסתר, דאחר שהסברנו בס"ד, שהאונס היה מחמת התגלות יד ה' עליהם, בהר סיני בזמן מתן תורה, עד שלא נשאר שום ספק בלבם כלל ועיקר, שראו עין בעין את הנהגתו והשיגו מה שלא השיג אדם מעולם, ושמעו את קול ה' ופרחה נשמתם, עד שהקב"ה הביא טל של תחיה והחיה אותם, וראו את הקולות, והשיגו נבואה גבוהה יותר משאר הנביאים, שהרי כל הנביאים מתנבאים כשהם נופלים וחושיהם אינם ערים (ראה רמב"ם פ"ז מיסוה"ת ה"ו), ואילו הם השיגו כח נבואי בעוד שכל חושיהם ערים, והיה זה מעין דמעין דנבואתו של משה רבינו ע"ה, ואחר כל זה התברר להם מעל לכל ספק, שאם יקבלו את התורה מוטב, שהיא מחיה אותם ומקיימת אותם, ואם לאו שם תהיה קבורתם רח"ל. והגילוי הזה וההשגה הגדולה הזאת הן הם כפיית ההר כגיגית, עד שנחשבת אותה קבלה כעין אונס. ואמרו מכאן מודעא וכו'.

לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.

ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות.